שריון גוף – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
MathKnight (שיחה | תרומות) מ ←שריון בימי הביניים: תקלדה |
MathKnight (שיחה | תרומות) |
||
שורה 22:
השיפור העיקרי בטכנולוגיות השריון של [[ימי הביניים]] היה המצאת [[שריון שרשראות|שריון השרשראות]] (למרות שהרעיון עצמו הומצא הרבה קודם, רק בתקופת הדמדומים של האימפריה הרומית הוא הוכנס לשימוש המוני, לשיא הפופולריות שלו הוא הגיע בימי הביניים ובייחוד בתקופת [[מסעי הצלב]]). מדובר בשריון שמורכב מאלפי חוליות מתכת ("טבעות") השזורים זה בזה בשרשראות, לעתים חופפות, בצפיפות גבוהה, ובכך סיפקו ללובש אותו הגנה טובה מאוד תוך שמירה על גמישות. בעקבות המצאה זו הוכנסו לשימוש מעילי שריון שכיסו את כל הגוף מבלי לפגוע באופן משמעותי בגמישות וביכולת התמרון של הלוחם. שריון השרשראות יכל לבלום בקלות מכות של כלי נשק חלשים ואף לעצור מכות שיסוף של חרבות קצרות או לוחמים חלשים, אך הוא לא יכל לעצור [[חץ וקשת|חץ מקשת]] או דקירה באמצעות [[חרב]] או [[נשקי מוט|נשק מוט]] (כגון חנית או רומח). [[גרזן|גרזנים]] וחרבות כבדות יכלו לחתוך דרך השריון.
בעקבות תהליך הצמיחה שחל באירופה ב[[ימי הביניים]] והגידול המסיבי במסחר, וכן בידע שהגיע מהמזרח בעקבות [[מסעי הצלב]], אירופה הייתה בשלה לשלב הבא בטכנולוגיית ההגנה. כנגד השיפור בחישול
[[שריון לוחות|שריונות הלוחות]], למרות שנראו מסורבלים וכבדים
למרות שהשריון תוכנן בעיקר ל[[קרב]] [[כלי נשק קדומים|חמוש]] (כגון קרב [[חרב|חרבות]]) הוא סיפק יתרון עצום ללובש אותו בקרב לא-חמוש ([[היאבקות (ספורט)|היאבקות]] או [[תגרה]]). ראשית, שריון מתכת סיפק הגנה מצוינת ללוחם המשוריין (ה[[אביר]]) מפני אגרופים ובעיטות למיניהם. מי שטיפש דיו להכות אדם בשריון היה פוצע את ידו מבלי לפגוע משמעותית באביר. האביר, לעומת זאת, היה יכול להמם את יריבו בקלות - אם לבש כפפות שריון - שמלבד הגנה על האצבעות שימשו גם כ[[אגרופן]] בפועל. גם מכות מרפק או בעיטות עם מגפי שריון היו כואבות ביותר ליריב.
למרות משקלו הרב של השריון (בין 10 ל-20 ק"ג, ובימי הביניים אף עד 25-30 [[ק"ג]]), חסרונותיו העיקריים של השריון היו הקשיים שהוא גרם כאשר לבשו אותו לאורך זמן. השריון היה מחניק ומחמם ביותר, וב[[מסעי הצלב]] עובדה זו עמדה לרועץ עבור הצלבנים שיצאו להילחם עטויי שריון ב[[השמש|שמש]] ה[[ארץ ישראל|ארצישראלית]] היוקדת. כמו כן, ככל שהשריון היה מתוחכם וכבד יותר, כך לקח זמן רב יותר ללבוש ולפשוט אותו. טיפול בשריון ואחזקתו כנגד [[חלודה]] הייתה עסק יקר ובימי הביניים רק אצילים ואבירים יכלו להרשות לעצמם שריון מתכת מתקדם. לוחמים ממעמדות נמוכים יותר רכשו שריונות ישנים וזולים יותר כגון שריוני שרשראות, שריוני קשקשים ואף שריונות עור.
לצורכי [[טורניר|טורנירים]] הומצא [[שריון לוחות]] מיוחד, עבה פי 3 מהשריון הרגיל ומתוכנן להגן במיוחד על פלג הגוף העליון, החזה והכתפיים (האזורים שנפגעים מ[[רומח]] היריב).
[[תמונה:Kampfgruppe.jpg|ממוזער|300px|שריוני לוחות גרמניים בסגנונות גותי ומקסימיליאן, מהמאה ה-16]]
השריון האישי הגיע לשיא התפתחותו ב[[המאה ה-15|מאות ה-15]] ו[[המאה ה-16|ה-16]] (1400-1600) וסיפק הגנה טובה מרוב כלי הנשק של תקופתו. בתקופה זו החלו [[ימי הביניים]] לפנות את מקומם בהדרגה ל[[רנסאנס]] ורוב הנסיכויות באירופה המערבית התאחדו למספר ממלכות גדולות וריכוזיות שנשלטו בידי בתי מלוכה גדולים. בתי המלוכה החזיקו [[נשקיה]] וחרשי שריון שייצרו שריונות איכותיים עבור המלך, משפחתו וצבאו. לצד בתי מלאכה מלכותיים התקיימו גם בתי מלאכה פרטיים איכותיים. בתי מלאכה אלה הפיקו שריונות מרהיבים ופיתחו סגנון ייחודי המאפיין אותם. בתי המלאכה הידועים היו ב[[איטליה]] ([[מילאנו]]), [[גרמניה]] ו[[אנגליה]] ([[גריניץ']]).
====אבזרים משלימים====
החל מ[[המאה ה-12]] ה[[מגן]] קטן יותר ויותר וב[[המאה ה-13|מאה ה-13]] הוא כבר היה בצורת מעין משולש או קשת מחודדת הפוכה, שכיסה רק את הגוף ללא
ה[[קסדה]] התפתחה גם היא. מקסדה בעלת
== השריון בעת החדשה ==
|