מיגו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 17:
*דעה שלישית המאחדת את שתי הדרכים הקודמות בביאורו של כלל המיגו היא דעתו של הרב [[חיים שמואלביץ]], לפיה יש להבדיל לוגית בין הטענה עצמה לבין הסיבות לאמינותה. לביאור זה, הטענה היא הדבר אותו מצפה הטוען לקבל\להשיג באמצעות טענתו, בעוד שהפרטים המציאותיים אותם הוא טוען לאמינותו אינם הטענה עצמה אלא הסיבות לקבלתה או אי קבלתה. משכך, בהינתן מצב בו הטענה תתקבל מסיבה כלשהי, הרי שלטענה זו ישנו תוקף ואמינות גם אם נקט הנותן סיבה אחרת. כך למשל במקרה (ראה להלן) של "פרוע מיגו דמזויף" הרי הטענה עצמה אינה 'שטר פרוע' או 'שטר מזויף' אלא 'איני חייב', משכך, כיון שאם יטען החייב לפטור מסיבה של 'שטר מזויף', תתקבל טענתו גם במקרה של 'שטר פרוע'.{{הערה|שערי חיים, גיטין סימן ז}}
הגדרה נוספת ומחודדת יותר, ניסח בעל ה"מהלכי משפט" הרה"ג אברהם שיראזי שליט"א, לפיה, בסיס המיגו תלוי באומד הדעת, לפיו, כאשר הנתבע יכול היה לשתוק ולא לומר כלום, או לטעון טענה טובה יותר, אומדים אנו את דעתו שהוא דובר אמת, שאילו היה רוצה לשקר, היה שותק או טוען טענה טובה יותר.
הגדרה זו מחודדת מחברותיה ויסודה בדברי התלמוד במספר סוגיות. בכלל האמור, ביאר הרב, שאין אנו צריכים לאומדנא מוכחת, כי אם אומד דעת כלשהו, זאת משום, שהדין נתון בספק, אם יש לילך אחר התובע או הנתבע, משכך, דין הוא להאמין לנתבע בטענתו ע"פ אומד הדעת האמור.
==דוגמאות למיגו==
| |||