סאה בסאה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קטגוריה:הלכה באמצעות HotCat |
|||
שורה 18:
אמרה זו של רב ששת גרמה לפליאה אצל תלמידיו של רב ששת, כתוצאה מפסק סותר של רב הונא, שלפיו נראה שרב הונא פסק כי כאשר נקבע המחיר היציב בשוק, נחשב הדבר כאילו יש ללווה את הפירות והוא יכול להשיבם בכל רגע, ואין מדובר בפעולת הלוואה במובנה הרגיל, בדומה להיתר של "עד שיבוא בני". פסק זה ניתן על ידי רב הונא כמענה לשאלה שנשאל אודות בני ישיבות שרגילים היו ללוות ב[[חודש תשרי]] כמות מסויימת של פירות, ולשלם את שוויים ב[[חודש טבת]] - למרות שאז מחירם התייקר - כמות שווה של פירות, האם מותר לעשות כך, והשיב: הנה חיטים בעיר היני, והנה חיטים בעיר שילי, הרי אם היו רוצים אותם תלמידי חכמים לפרוע את כמות הפירות באופן מיידי וודאי היו יכולים ללוות כסף מחבריהם ולהשיב את דמי הפירות באותו מחיר שבו קיבלו אותם, ומכיוון שכך נמצא שגם אם ישלמו לבסוף פירות במחיר גבוה יותר עבור הפירות שלוו, אין ההפרש עבור זמן ההלוואה וטרחת ההמתנה לתשלום, שהרי זו לא היתה נגבית בהכרח וניתן היה להתחמק ממנה בקלות. לפי גודבלאט, מסיפור הדברים נראה כי הלוואה זו שנעשתה כל הנראה עם חכמים בוגרים ששילבו תלמוד תורה עם מסחר, הייתה מעשה נפוץ מאוד. כאשר שמע רב ששת את פסקו הסותר של רב הונא, הוא נזכר שרב הונא אכן חזר בו מפסקו הראשון המחמיר, ובעקבות פסק של [[אלעזר בן פדת|רבי אלעזר]] הוא חזר בו.
לפי בן ציון אלעש{{הערה|[[בן ציון אליאש]], '''כל שיש לו גורן''', עמ' 185.}}, בני ישיבות אלו הם ככל הנראה סוחרים ששילבו לימוד תורה באחת הישיבות לצד מסחר
==קישורים חיצוניים==
* {{ויקישיבה}}
==הערות שוליים==
|