אסכולת הדנובה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Luckas-bot (שיחה | תרומות)
מ r2.7.1) (בוט מוסיף: ka:დუნაის სკოლა
אין תקציר עריכה
שורה 1:
{{בעבודה}}
'''אסכולת הדנובה ''' (בגרמניתב[[גרמנית]]: '''Donauschule ''' או: '''Donaustil ''') הוא הכינוי ליצירתםלסגנון יצירתם האומנותית של מספר ציירים[[צייר]]ים מתחילת [[המאה ה-16]] אשר התרכזו באיזור [[בואריה]], צפון [[אוסטריה]] ולאורך נהר הדנובהה[[דנובה]]. עבודתם של הציירים הללו היתה בעלת סגנון אומנותי משותף הנחשב כחוליה מקשרת בין סגנון התקופה הגותיתה[[גותי|גותית]] המאוחרת והרנסנסו[[הרנסנס]].
 
המונח "אסכולת הדנובה" נטבע לראשונה בשנת [[1892]] על ידי [[היסטוריון]] האומנותה[[אמנות]] תיאודור פון פרימל (Theodor von Frimmel) בסקירה ביקורתית שהעביר על הדיסרטציהה[[דיסרטציה]] של ההיסטוריון ומבקרו[[מבקר האומנותאמנות|מבקר האמנות]] מקס יקוב פרידלנדר (Max Jakob Friedländer), אודות יצירתו של הצייר [[אלברכט אלטדורפר]]. פרימל ראה בציורי הנוף של איזור הדנובה, כחלק מופרד ומובחן של האמנות הגרמנית ובעיקר בעבודתו של אלטדורפר עצמו. בשנים הבאות התרחב השימוש במונח לתיאור היצירה האומנותית המובחנת של ציורי הטבע הנוף אך בשנת [[1922]] קרא פרידלנדר לקביעת מונח פחות עמום.
 
הסגנון האמנותי של אסכולת הדנובה התאפיין בחידוש הבלתי מוכר עד אז של יצירת תחושה טבעית[[טבע]]ית ושילוב של הצופה בו. [[נוף|הנוף]] והטבע בציורים מקבל חיים בלתי תלויים משלו, והופך למרכזה ומהותה של היצירה האומנותיתהאמנותית. לעיתים קרובות נוצרת בצופה תחושת ההשתלבות של עצמו בתוך נוף הניחן באור טבעי משלו. השמיים בתמונות מכוסים בדרך כלל בעננים כהים היוצרים תחושה קודרת, ובחלק מן התמונות משולבות סצינות של אירועים מתוך הסיפורים בכתביב[[כתבי הקודש]].
 
אסכולת הדנובה משתמשת בציורי הטבע והנוף כאמצעים אומנותיים סימבוליים. מבקרי אומנות מודרניים מוצאים בה מאפיינים של האקספרסיוניזםה[[אקספרסיוניזם]] תוך שימוש במונחים שנכנסו לשימוש גם בשפה יומיומית כגון "אייקון נוף" , "אוירה כפרית" וכד'.
 
אסכולת הדנובה (בגרמנית: Donauschule או: Donaustil ) הוא הכינוי ליצירתם האומנותית של מספר ציירים מתחילת המאה ה-16 אשר התרכזו באיזור בואריה, צפון אוסטריה ולאורך נהר הדנובה. עבודתם של הציירים הללו היתה בעלת סגנון אומנותי משותף הנחשב כחוליה מקשרת בין סגנון התקופה הגותית המאוחרת והרנסנס.
המונח "אסכולת הדנובה" נטבע לראשונה בשנת 1892 על ידי היסטוריון האומנות תיאודור פון פרימל (Theodor von Frimmel) בסקירה ביקורתית שהעביר על הדיסרטציה של ההיסטוריון ומבקר האומנות מקס יקוב פרידלנדר (Max Jakob Friedländer) אודות יצירתו של הצייר אלברכט אלטדורפר. פרימל ראה בציורי הנוף של איזור הדנובה, כחלק מופרד ומובחן של האמנות הגרמנית ובעיקר בעבודתו של אלטדורפר עצמו. בשנים הבאות התרחב השימוש במונח לתיאור היצירה האומנותית המובחנת של ציורי הנוף אך בשנת 1922 קרא פרידלנדר לקביעת מונח פחות עמום.
הסגנון האמנותי של אסכולת הדנובה התאפיין בחידוש הבלתי מוכר עד אז של יצירת תחושה טבעית ושילוב של הצופה בו. הנוף והטבע בציורים מקבל חיים בלתי תלויים משלו והופך למרכזה ומהותה של היצירה האומנותית. לעיתים קרובות נוצרת בצופה תחושת ההשתלבות של עצמו בתוך נוף הניחן באור טבעי משלו. השמיים בתמונות מכוסים בדרך כלל בעננים כהים היוצרים תחושה קודרת, ובחלק מן התמונות משולבות סצינות של אירועים מתוך הסיפורים בכתבי הקודש.
אסכולת הדנובה משתמשת בציורי הטבע והנוף כאמצעים אומנותיים סימבוליים. מבקרי אומנות מודרניים מוצאים בה מאפיינים של האקספרסיוניזם תוך שימוש במונחים כגון "אייקון נוף" , "אוירה כפרית" וכד'
בין האמנים המזוהים ביותר עם סגנון אסכולת הדנובה נמנים: אלברכט אלטדורפר, וולף הובר, קריסטוף שווארץ, אאוגוסטין הירשפוגל.