אסכולת הדנובה – הבדלי גרסאות

'''אסכולת הדנובה''' (ב[[גרמנית]]: '''Donauschule''' או: '''Donaustil''') הוא הכינוי לסגנון יצירתם האומנותית של מספר [[צייר]]ים מתחילת [[המאה ה-16]] אשר התרכזו באיזור [[בואריה]], צפון [[אוסטריה]] ולאורך נהר ה[[דנובה]]. עבודתם של הציירים הללו היתה בעלת סגנון אומנותי משותף הנחשב כחוליה מקשרת בין סגנון התקופה ה[[גותי|גותית]] המאוחרת ו[[הרנסנס]].

 

המונח "אסכולת הדנובה" נטבע לראשונה בשנת [[1892]] על ידי [[היסטוריון]] ה[[אמנות]] תיאודור פון פרימל (Theodor von Frimmel) בסקירה ביקורתית שהעביר על ה[[דיסרטציה]] של ההיסטוריון ו[[מבקר אמנות|מבקר האמנות]] מקס יקוב פרידלנדר (Max Jakob Friedländer), אודות יצירתו של הצייר [[אלברכט אלטדורפר]]. פרימל ראה בציורי הנוף של איזור הדנובה, כחלק מופרד ומובחן של האמנות הגרמנית ובעיקר בעבודתו של אלטדורפר עצמו. בשנים הבאות התרחב השימוש במונח לתיאור היצירה האומנותית המובחנת של ציורי הטבע הנוף אך בשנת [[1922]] קרא פרידלנדר לקביעת מונח פחות עמום.

 

הסגנון האמנותי של אסכולת הדנובה התאפיין בחידוש הבלתי מוכר עד אז של יצירת תחושה [[טבע]]ית ושילוב של הצופה בו. [[נוף|הנוף]] והטבע בציורים מקבל חיים בלתי תלויים משלו, והופך למרכזה ומהותה של היצירה האמנותית. לעיתים קרובות נוצרת בצופה תחושת ההשתלבות של עצמו בתוך נוף הניחן באור טבעי משלו. השמיים בתמונות מכוסים בדרך כלל בעננים כהים היוצרים תחושה קודרת, ובחלק מן התמונות משולבות סצינות של אירועים מתוך הסיפורים ב[[כתבי הקודש]].

 

 

בין האמנים המזוהים ביותר עם סגנון אסכולת הדנובה נמנים: אלברכט אלטדורפר, וולף הובר, קריסטוף שווארץ, אאוגוסטין הירשפוגל.

 

[[en:Danube school]]