אל-אוואלי – הבדלי גרסאות

נוספו 12 בתים ,  לפני 10 שנים
אין תקציר עריכה
מ (הסרת קטגוריה:נהרות אסיה באמצעות HotCat)
אין תקציר עריכה
|תמונה=
|כתובית=
|אורך=48
|גובה=
|ספיקה=10.1625
|שטח=294
|מוצא=[[הר הלבנון]]
|שפך=[[הים התיכון]]
'''נהר אל-אוואלי''' (ב[[ערבית]]: '''نهر الاولي''', תעתיק מדויק: "נהר אלאולי", בעברית נקרא גם: '''נהר האוואלי''') הוא [[נהר]] בדרום [[לבנון]]. זורם מ[[הר הלבנון]] מערבה ונשפך ל[[הים התיכון|ים התיכון]] מצפון ל[[צידון]].
 
הנהר מנקז אליו את חלקם הדרומי והמזרחי של [[הרי השוף]] ואת חלקו המזרחי של הר הלבנון. לנהר שני מקורות עיקריים: היובל הארוך, [[נהר אל-בארוכ]], יוצא מ[[ג'בל ברוך]] וזורם דרום מערבה, שם הוא מתחבר ליובל קצר יותר, [[נהר אל אראי]] (Nahr al Aaray), אשר יוצא ממזרח ל[[ג'זין]] וזורם צפונה. שני הנחלים יוצרים את האוואלי אשר זורם מערבה במסלול מפותל.
לנהר שני מקורות עיקריים: היובל הארוך, [[נהר אל-בארוכ]], יוצא מ[[ג'בל ברוך]] וזורם דרום מערבה, שם הוא מתחבר ליובל קצר יותר, [[נהר אל אראי]] (Nahr al Aaray), אשר יוצא ממזרח ל[[ג'זין]] וזורם צפונה. שני הנחלים יוצרים את האוואלי אשר זורם מערבה במסלול מפותל.
 
חלק נכבד ממימיו של האוואלי מגיע בעצם מנהר ה[[ליטני]] באמצעות פרויקט [[מנהרת מרכבה]] אשר חוצה את הר הלבנון ומנצלת את הפרשי הגובה בין הליטני הזורם ב[[בקאע]] ובין המורדות המערביים של הר הלבנון. המנהרה מתחילה בקצהו הדרומי של [[אגם קרעון]], עוברת מערבה שישה ק"מ מתחת לאדמה, שם היא מגיעה ל[[תחנת כוח]] תת-קרקעית. המים נופלים בצינור מגובה של 140 מטר ומפעילים שתי [[טורבינה |טורבינות]] המייצרות [[חשמל]]. משם המים ממשיכים מערבה במנהרה נוספת באורך של 17 ק"מ ונופלים מגובה של 420 מטר לתחנת כוח נוספת. בהמשך, קיימת תחנת כוח שלישית בה המים יורדים 150 מטר נוספים. סך הכול מופקים מהמפעל ההידרואלקטרי 190 מגוואט המשמשים את [[ביירות]], צידון, [[צור]] וחלק גדול מהאזור שבין מקורות האוואלי ורצועת החוף. לאחר תחנת הכוח השלישית מוזרמים מי הליטני אל אפיק נחל האראי, אחד ממקורות האוואלי, הזורם מזרחית לג'זין, ומוסיפים אליו כ-500 מיליון מטר מעוקב מים בשנה. בכך מהווים מי הליטני את עיקר המים הזורמים בערוץ האוואלי. עיקר השימוש במי הליטני הוא בחורף בעת שהקיבולת של אגם קרעון יורדת. מי האוואלי משמשים גם את ביירות ואת ערי החוף ועל ידי שליטה בהם ובתחנות הכוח של פרויקט מנהרת מרכבה היו לצה"ל כלי נשק איסטרטגיים רבי עוצמה עת שלט באזור בשנים 1982-1985.