פרנץ להאר – הבדלי גרסאות

בשנת [[1902]] עזב את הצבא, התיישב ב[[וינה|ווינה]] והחל לחבר אופרטות. האופרטה הראשונה שלו הייתה "נשות וינה". הפריצהפריצת הדרך שלו הייתה בשנת [[1905]] עם האופרטה "[[האלמנה העליזה]]". אופרטה זו זכתה להצלחה עצומה והוצגה ברחבי העולם. עד היום, במשך יותר ממאה שנים, מועלות הפקות חדשות של אופרטה זו. במהרה התפרסם להאר כמלחין של "אופרטות וינאיות" וכיורשו האמנותי של [[יוהאן שטראוס (הבן)|יוהאן שטראוס]]. אופרטות נוספות שחיבר עד פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] היו: "הרוזן מלוקסמבורג" ([[1909]]), "אהבת הצוענים" ([[1910]]) ו"אווה" ([[1911]]).