אוניברסיטת וושינגטון – הבדלי גרסאות

| שם האוניברסיטה = אוניברסיטת וושינגטון

| תמונה = [[תמונה:University of Washington Seal.png|250px]]

| כתובית = סמל וחותם האוניברסיטה

| מוטו = "Lux sit" (זה האור)

| תאריך ההקמה = [[1861]]

| סוג = אוניברסיטה ציבורית

| חיסכון כספי = 2.0 מיליארד דולר

| חוב כספי =

| צוות =

| סגל = 5,803

| נשיא = מייקל יאנג

| סגן נשיא =

| רקטור =

| דיקן =

| סגן דיקן =

| סטודנטים = 42,907

| סטודנטים לתואר ראשון = 30,790

| סטודנטים לתואר שני =

| סטודנטים לתואר שלישי =

| סטודנטים לתארים מתקדמים = 12,117

| מיקום = [[סיאטל]], [[וושינגטון (מדינה)|וושינגטון]], ארצות הברית.

| כתובת =

| טלפון =

| קמפוס = עירוני

| כינוי = האסקיס

| קמע =

| שיתוף =

| אתר = [http://www.washington.edu/ www.washington.edu]

| לוגו = [[קובץ:2000px-University of Washington signature svg.png]]

בשנת 1854 המליץ מושל [[טריטוריית וושינגטון]], לימים מדינת וושינגטון שבארצות הברית, להקים אוניברסיטה. כמה מתושביה הבולטים של [[סיאטל]] קיוו כי הקמת האוניברסיטה תתרום ליוקרתה של העיר ועמלו לשכנע את חבר בית הנבחרים של הטריטוריה, ארתור א. דני, לתמוך בהקמת המוסד בעירם. בתחילה אישר בית הנבחרים הקמת שתי אוניברסיטאות, האחת בסיאטל והשניהוהשנייה במחוז לואיס, אולם החלטה זו בוטלה והוחלט על הקמת אוניברסיטה אחת במחוז לואיס בתנאי שתימצא תרומת קרקע במקום. כאשר לא אותרה הקרקע, הוחלט בשנת 1858 על הקמת האוניברסיטה בעיר סיאטל.

בשנת 1861 החל חיפוש בסיאטל אחר חלקת קרקע מתאימה בגודל 40 [[דונם]] לצורך קמפוס האוניברסיטה. החלקה נתרמה על ידי שלושה מראשוני העיר, בהם ארתור א. דני, בעיר התחתית. האוניברסיטה נפתחה באופן רשמי ב-4 בנובמבר 1861 בשם "האוניברסיטה הטריטוריאלית של וושינגטון". בשנת 1862 חוקק בית הנבחרים של האוניברסיטה חוקים המאגדים את המוסד ונקבע לו חבר נגידים. בתחילת דרכה ידעה האוניברסיטה קשיים ונסגרה שלוש פעמים: לראשונה בשנת 1863 בגלל מחסור בתלמידים, ובשנים 1867 ו-1876 בגלל קשיי תקציב. התלמיד הראשון שהשלים את חובותיו לתואר ראשון היתההייתה קלרה אנטואנט מק'קרתי וילט, אשר קיבלה תואר ראשון במדעים בשנת 1876. בשנת 1889, כאשר וושינגטון צורפה לאיחוד מדינות ארצות הברית, כאשר היתההייתה האוניברסיטה והעיר סביבה גדולות ומבוססות. באוניברסיטה התקבלו באותה שנה 300 תלמידים ובידודו היחסי של הקמפוס האיט את גידולה של האוניברסיטה. חלקת קרקע נרכשה עבור קמפוס חדש מצפון מזרח לעיר התחתית ובשנת 1895 עברה האוניברסיטה לקמפוס זה. הקמפוס המקורי של האוניברסיטה הוחכר, עדיין נמצא בבעלות האוניברסיטה, ומכניס לתקציבה מליונימיליוני דולר מדי שנה בדמי חכירה.

בתקופת שתי מלחמות העולם שמשו חלק ממבני האוניברסיטה את [[צבא ארצות הברית]] והושאלו לממשל הפדרלי. בתקופת [[מלחמת העולם השניההשנייה]] נשלחו תלמידים רבים ממוצא יפני, מאוניברסיטת וושינגטון ל[[כליאת היפנים בארצות הברית|מחנות עקורים]]. כתוצאה מכך לא השלימו רבים מהם את לימודיהם וזכו להכרה בלימודיהם רק בטקס שנערך בשנת 2008. לאחר כל אחת ממלחמות העולם ידעה האוניברסיטה תקופה של גידול מהיר. כך בשנת 1946 נפתח באוניברסיטה בית ספר לרפואה, אשר התפתח בהמשך למרכז הרפואי של אוניברסיטת וושינגטון, הנחשב לאחד מן המרכזים הרפואיים הטובים ביותר בארצות הברית.

שנות ה-60 וה-70 היו "תור הזהב" של האוניברסיטה והיא ידעה גידול מהיר במספר התלמידים, בניה מואצת של מבנים, גידול בתקציב והכרה לאומית, כל זאת בהנהגתו של צ'ארלס אודגארד שעמד בראש המוסד משנת 1958 ועד 1973. עם הגיעם של ילידי ה[[בייבי בום]] שלאחר מלחמת העולם השניההשנייה לבגרות, בשלהי שנות ה-60, יותר מהוכפל מספר תלמידי האוניברסיטה מ-16,000 ל-34,000 תלמידים. תקופה זו התאפיינה בפעילות חברתית נמרצת של ציבור התלמידים, פעילות שרובה כוונה כנגד [[מלחמת וייטנאם]]. בזכות פעילות של הנהגת האוניברסיטה בגיוס תמיכה ממשלתית גדל תקציב האוניברסיטה מ-37 מיליון דולר בשנת 1958 ליותר מ-400 מיליון דולר בשנת 1973. בתקופה זו נבנו 35 מבנים חדשים בקמפוס.

בשנת 1990 פתחה האוניברסיטה קמפוסים בערים [[טקומה]] ו[[בות'ל]]. תחילה התנהלו בקמפוסים אלה תוכניות לתואר ראשון בלבד למי שהשלימו כבר שנתיים של לימודים אקדמיים, אולם שני הקמפוסים התפתחו והחל משנת 2006 מציעים תכניתתוכנית לימודים ארבע-שנתית וכן תכניות לתואר שני.

בין בוגריה הבולטים של האוניברסיטה נמנים חתני וכלת [[פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה]] [[ג'ורג' ה. היטצ'ינגס]] (1988), [[מרטין רודבל]] (1994) ו[[לינדה באק]] (2004), חתן [[פרס נובל לכלכלה]] [[ג'ורג' סטיגלר]] (1982), פסל הזכוכית [[דייל צ'יהולי]], [[ספרות ילדים|סופרת הילדים]] [[בוורלי קלירי]], הסופרים [[טום רובינס]] ו[[רוברט זוברין]], ההיסטוריון [[פואד עג'מי]], המדינאי [[טום לנטוס]], ה[[סקסופון|סקסופוניסט]] [[קני ג'י]], ו[[שחקן קולנוע|שחקני הקולנוע]] וה[[טלוויזיה]] [[קייל מקלכלן]] ו[[דיאן קנון]].