מרסל אופולס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
פומפריפוזה (שיחה | תרומות) |
פומפריפוזה (שיחה | תרומות) |
||
שורה 8:
בשנת [[1962]] ביים אפיזודה בסרט "אהבה בגיל עשרים", לצד במאים כ[[פרנסואה טריפו]], [[אנדז'יי ויידה]], [[רנצו רוסליני]] ו[[שינטרו אישיהארה]]. הסרט זכה להצלחה והיה מועמד לפרס דב הזהב ב[[פסטיבל ברלין]]. בשנת [[1964]] ביים קומדיה בשם "קליפת בננה" בכיכובם של [[ז'אן מורו]] ו[[ז'אן פול בלמונדו]], שזכתה להצלחה מסחרית רבה. בשנת [[1965]] ביים מותחן נוסף בכיכובו של [[אדי קונסטנטין]]. לאחר מכן עבר לבימוי [[סרט תיעודי|סרטים תיעודיים]]. בשנת [[1967]] ביים את סרט התעודה "מינכן" שעסק במשבר מינכן בשנת [[1938]]. היה זה סרטו התיעודי הראשון, שסימן מעבר לסוגה שונה, ונושאים שונים ורציניים בהרבה, שהפכו להיות מזוהים עמו בהמשך הקריירה שלו.
בשנת [[1969]] יצא אל האקרנים אחד מסרטיו החשובים ביותר, "[[הצער והחמלה]]", שבחן את קורותיה של עיירה צרפתית בשם [[קלרמון פרן]] בתקופת הכיבוש הנאצי, והעמיד אל מול מיתוס ה"[[רזיסטאנס]]" הצרפתי, שראה את קורות מלחמת העולם השנייה כסאגה של התנגדות, את דמותם של הצרפתים כמשתפי פעולה ואת משטר [[צרפת של וישי]] כמשטר שסייע לגרמנים בפשע השמדת היהודים. הסרט זכה להצלחה ביקורתית וקופתית, היה מועמד ל[[פרס האוסקר]] כסרט התיעודי הטוב ביותר בשנת [[1972]] וזכה ב[[פרס באפט"א]] כתכנית הטלוויזיה הזרה ביותר בשנת [[1972]]. הסרט כלל גם אלמנטים צורניים חדשניים בסוגת הסרט התיעודי - הוא שילב ראיונות שערך הבמאי עצמו עם קטעי ארכיון בצורה שטרם הוצגה בעבר, ונמנע מהבאת קריינות דומיננטית כקול רקע המהווה למעשה קולו של הבמאי, דבר שהיה נהוג בסרטים הדוקומנטריים עד אז. {{הערה|{{הארץ|אורי קליין|הבמאי התיעודי הוא לא אלוהים|1.1415046}}}}
אופולס המשיך בעשייה דוקומנטרית במהלך השנים שלאחר מכן. ראוי במיוחד לציון סרטו "זכרון הצדק" ([[1976]]) בו השווה בין מעשי הנאצים בצרפת, הצרפתים באלג'יר והאמריקאים בווייטנאם. מאבקים משפטיים הותירו אותו מרושש, ובמהלך שנות השבעים ושנות השמונים עסק אף מעט במשחק, וכן הרצה באוניברסיטה.
בשנת [[1988]] הוקרן סרטו "[[מלון טרמינוס]]" העוסק בקורותיו של הפושע הנאצי [[קלאוס בארבי]] המכונה "הקצב מ[[ליון]]". הסרט זכה להצלחה רבה, זכה בפרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר, ולפרסים רבים נוספים. בשנת [[1994]] ביים את סרטו האחרון "הצרות שראינו" העוסק במלחמה בבלקן. מאז לא עסק עוד בבימוי.
==פילמוגרפיה כבמאי==
* "Veillées d'armes" (הצרות שראינו) (תיעודי - [[1994]]).
* "November Days" (ימי נובמבר) (תיעודי - [[1991]]).
* "Hôtel Terminus" ([[מלון טרמינוס]]) (תיעודי - [[1988]]).
* "Festspiele" (סרט טלוויזיה - [[1982]]).
* "Kortnergeschichten" (תיעודי - [[1980]]).
* "The Memory of Justice" (זכרון הצדק) (תיעודי - [[1976]]).
* "A Sense of Loss" (תחושה של אובדן) (תיעודי - [[1973]]).
* "Auf der Suche nach meinem Amerika" (מיני סידרה לטלוויזיה - [[1971]]).
* "Zwei ganze Tage" (סרט טלוויזיה - [[1970]]).
* "Clavigo" (סרט טלוויזיה - 1970).
* "The Harvest of My Lai" (סרט טלוויזיה - 1970).
* "Le chagrin et la pitié" ([[הצער והחמלה]] - [[1969]]).
* "Munich ou la paix pour cent ans" (תיעודי - [[1967]]).
* "Faites vos jeux, mesdames"{{כ}} ([[1965]]).
* "Peau de banane" (קליפת בננה) ([[1963]]).
* "L'amour à vingt ans" (אהבה בגיל עשרים - אפיזודה - [[1962]]).
* "Matisse ou Le talent de bonheur" (תיעודי קצר - [[1960]]).
* "Das Pflichtmandat" (סרט טלוויזיה, תחת השם מרסל ואל - [[1958]]).
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
[[en:Marcel Ophüls]]
| |||