יוסף כצנלסון – הבדלי גרסאות

'''יוסף כצנלסון''' ([[1 באוגוסט]] [[1896]] - [[2 בינואר]] [[1940]]), ממנהיגי התנועה [[ציונות רוויזיוניסטית|התנועה הרוויזיוניסטית]] ב[[שנות ה-30 של המאה העשרים|שנות ה-30]], מפקד בבתנועת [[בית"ר]] ואחד ממנהיגי התנועה.ממנהיגיה, מראשוני אנשי "[[ברית הבריונים]]" וממקימי ה[[אצ"ל]]. היה פעיל מרכזי בארגון [[ההעפלה|העפלת]] "[[עליית אף על פי]]", שאירגנושארגנו התנועות ה[[ציונות רוויזיוניסטית|רוויזיוניסטיות]]הרוויזיוניסטיות, ואף קיבל את התואר "שר העפלה" של אותה תנועת עלייה והקדיש את חייו עד יום מותו למבצע זה. הוא נפטר ב[[ורשה|וורשה]] בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]].

כצנלסון לא היה ציוני, מבטן ומלידה. בנעוריו, בשנות העשרים שלו, לאחר המהפכה הסובייטית, לא נתפשה נפשו ל[[ציונות]]. הציונות החלוצית הקיבוצית, זו של [[כיבוש העבודה]], או [[ציונות רוחנית]] של [[אחד העם]], או [[ציונות מעשית]] של מפלגות השמאל, לא הציתו את דמיונו.

במשך זמן רב לא החשיב כצנלסון את עצמו כציוני,. הוא עלה ארצה בעקבות קרוביו שהיו פעילים ציונים, וכאן בארץ הוסיף להביט עללראות עצמו כלא -ציוני. תחילה סבר, שהציונות אינה אלא תנועה של שתדלנות ו[[סוציאליזם]], ואלה עוררו בנפשו רגש של דחייה. לאחר שהוברר לו דבר קיומה של [[ציונות]] אחרת, מיד החל לראות את עצמו כציוני. כצנלסון הצטרף לעבוד בחברת "[[סולל בונה]]" ושם היה עד לשיטות ניהול ועבודה כושלות. הוא היה משוכנע כי המשק היהודי, כפי שהוא מתנהל על ידי ראשי מפלגות הפועלים, לא יוכל להתפתח ולקלוט המונים.

המציאות בארץ הפכה אותו למתנגד חריף ביותר ל[[ציונות]]לציונות המקובלת. כעסו של כצנלסון על הציונות הרשמית גבר, כשסבר שהיא מכשילה את העלייה הרביעית. [[מאורעות תרפ"ט]] (1929) גרמו לגבור כעסולכעסו של כצנלסון על הציונות הרשמית לגבור, כי חשב שאינה עושה די להגנת היישוב היהודי ללא הגנה.

כאשר [[זאב ז'בוטינסקי]], הציג את משנתו: מלחמת תחייה עברית, נפרשה לפני כצנלסון ציונות אחרת, ציונות מדינית ומהפכנית, שבה התחייהתחייה הלאומיתלאומית - עם ישראל כמדינהבמדינה ריבונית. המשימה הראשונה בעיני כצנלסון הייתה להתקומם נגד הבריטים, כיוון שהם מהווים את המכשול בדרך לעצמאות וריבונות, והדרך היא לא להתחשב בחוקיהם ובגזירותיהם, ולהפירם עד כמה שהדבר ניתן לביצוע. ראשיתה של ההתמרדות אינה חייבת להתבטא במרד המוני מזוין אלא במחאה, הפגנות, אחריהן יבואו התנגשויות בלתי מזוינות עם כוחות המשטרה והביטחון, ובשלב האחרון, יפרוץ המרד המזוין של המחתרת. בכך האמין כצנלסון שחייו שלשחיי הכובש הזר, הבריטים, יהפכו לבלתי נסבלים. [[אב"א אחימאיר]] תרם לגיבושה של תאוריה זו בראשית [[שנות השלושים]] בצוותא עם כצנלסון, שבה רק בכוח ובנכונות להקרבה, תשוחרר הארץ מידי הבריטים וכי הכלכלה חייבת להיות חופשית.

כצנלסון התקרב ל[[ציונות רוויזיוניסטית|תנועה הלאומית הרוויזיוניסטית]] בראשות [[זאב ז'בוטינסקי]], ולאחר [[מאורעות תרפ"ט]] הצטרף לשורותיה - ל"[[ברית הציונים הרוויזיוניסטים|צה"ר]]". כצנלסון סייע לארגוןלארגן בחירות, נמצא במוקד ההכנות אבל מעולם לא הציג את עצמו כמועמד ריאלי. הוא היה מוכן לעסוק בכל מלאכה הקשורה במערכת הבחירות, אם בארגון הרשימה, אם בהמצאת כספים, אך כל אלה מאחורי הקלעים. כצנלסון ההוא היה ראש וראשון למשא ומתן על הרכבת הרשימה ובארגון התעמולה. דרכו לצה"ר הייתה באמצעות "ארגון עובדי הצה"ר" ו[[בית"ר]]. כבר מראשית צעדיו בצה"ר, מילא בה כצנלסון תפקידים מרכזיים: מפקד קן בית"ר ירושלים, חבר מרכז התנועה וציר לוועידתה העולמית ב[[וינה|ווינה]] ב-[[1932]], וזמן מה מילא את תפקיד יו"ר [[ההסתדרות הציונית החדשה]] בארץ.

הזרם המקסימליסטי בתנועה הלאומית, גובש על ידי [[אב"א אחימאיר]], [[אורי צבי גרינברג]] וכצנלסון. המקסימליסטים נקראו כך כי הם תבעו מדינה יהודית לאלתר. כצנלסון ארגן את הנוער, ארגן אתואת [[בית"ר]], והפך אותה לממושמעת יותר, מלחמתית יותר ולגורם חשוב יותר,. כיוון שעדעד בואו, הייתה [[בית"ר]] למעיןמעין קבוצת נערים, והוא זה שגיבש אותה והפיח רוח לחימה. שני שותפיו לדעה של [[אב"א אחימאיר]], על דרך המהפכה הציונית, כצנלסון ויעקב אורנשטיין, הגבירו את הנטייה האקטיביסטית-מרדנית, לפי הנוסח הבולשביסטי. לכצנלסון הייתה הערכה רבה למהפכה הקומוניסטית והוא התפעל מעוצמתה והיקפהומהיקפה. כמפקד קן בית"ר ירושלים, היה אחד מהוגי הדעות החשובים של [[ברית הבריונים]], ורק נאמני הברית ידעו כי הוא היה התורם הראשי לביצוע פעולותיהם. פעילותו העניפההענפה בכל מוסדות ה[[ציונות רוויזיוניסטית|מפלגההמפלגה הרוויזיוניסטית]], לא השביעה את רצונו, כי הוא היה בדעה,סבר שתנועת שחרור אינה יכולה להיות תנועה שברשות - הוא שלל את ה[[קומוניזם]] ואת ה[[סוציאליזם]] והתייחס להישגיהם כמדומים. ב[[אנשי ברית הבריונים]] ראו בכצנלסון את איש המעשה היחיד שיוכל לעמוד בראשה, כאשר היא תעבור מהפגנות למחתרת של ממש.

בתקופה הקודמת ל[[רצח ארלוזורוב]] ב-1933 היו היחסים בין מפלגות השמאל בציונות לתנועת "[[ברית הציונים הרוויזיוניסטים|צה"ר]]" מתוחים. לאחר הרצח היו רבים שסברו כי הרוויזיוניסטייםהרוויזיוניסטים, או אחדים מחבריהם, זממו את הרצח ואף ביצעוהו. אחימאיר, סטבסקי ורוזנבלט הואשמו ברצח ועמדו לדין בפני בית המשפט המנדטורי. באותם ימים הוקם הוועד הציבורי שבראשו עמד [[הרב קוק]]. כצנלסון היה זה שהניע את הרב נתן מילייקובסקי, לפנות אל [[הרב קוק]] ולנפץ את העלילה. הרב הסכים להתייצב בראש ועד, שגייס אמצעים להגנת הנאשמים, ובכך נפרצה הדרך להכנסת הרב קוק למערכה המשפטית הציבורית. לאחר רצח ארלוזורוב, נאסר כצנלסון כחבר [[ברית הבריונים]], זוכר מחוסר הוכחות ושוחרר.

כצנלסון היה ממתנגדיה החריפים של ה[[הבלגהמדיניות ההבלגה]] ב[[מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט]] והוא תרם רבות להקמתו של ה[[אצ"ל]] (ארגון צבאי לאומי) ב-[[1931]]. הוא ארגן את בני הנעורים, הירצההרצה בפניהם ונתן להם תפקידים מעשיים, ובכך עיצב את התשתית לנוער הלאומי הלוחם. הוא האדם שגרם לכך שמ[[בית"ר]] יקום ה[[אצ"ל]]. כצנלסון ראה באצ"ל מחתרת צבאית, דבר שעליו חלם כל הימים, והוא זה שהשפיע על מפקדת ה[[אצהאצ"ל]] לעבור לתגובות הגבה עקב מאורעותלהגיב התפרעותלפרעות הערבים על היישוב, כשהמוסדות הציוניים ענו עליהן בהבלגה. בהגבה ראה פעולה של הצלת כבוד ישראל ובייחוד כבוד הנוער הישראלי. [[משטרת המנדט]] חיפשה אחר כצנלסון עקב פעולות האצ"ל, והוא ירד למחתרת למשך מספר חודשים. ב-[[1938]], כשכמעט נתפס על ידי המשטרה, החליט כצנלסון שמסוכן להישאר בארץ והחליט לברוח לאירופה. הוא עלה בנמל חיפה על אונייה בנמל חיפה, שהפליגה לאירופה, שם התמכר למפעל חייו האחרון - [[ההעפלה]].

כשהגיע כצנלסון לאירופה בקיץ [[1938]], הפקידה בידו תנועת ז'בוטינסקי את ה[[עלייה לארץ ישראל|עלייה]] והו[[העפלהההעפלה]] שאורגנה על ידה. כשם שבארץ פעל בהתלהבות ובתנופה להעלאת ה[[אצ"ל]] על מסלול המלחמה, כך בגולה, העלה את ההעפלה לנתיב המרכזי בהגשמת הייעוד הלאומי. המוסדות הרשמיים ב[[ציונות רוויזיוניסטית|תנועה הרוויזיוניסטית]] ראו בפעולה המדינית, במשא ומתן עם הממשלות, פעולה ציונית חשובה יותר מן ההגבה ומן ה[[העפלהההעפלה]], אך כצנלסון האמין בציונות הצבאית, בציונות המהפכנית. כצנלסון החליט לארגן [[עלייה לארץ ישראל|עלייה המונית של יהודים לארץ ישראל]], בדרכים בלתי ליגאליות-לגאליות. הוא הביןסבר כי רק בדרך זו אפשר יהיה להביא ליצירת ישוב יהודי בעל עוצמה ממשית. כצנלסון ראה בעליית ההמונים הבלתי ליגאלית-לגאלית את המעשה החשוב ביותר בחייו. הוא קבע את מרכז פעולתו ב[[ורשה|וורשה]], שבה הייתה הקהילה היהודית הגדולה במזרח אירופה. כצנלסון טען שהיישוב בארץ הוא שמאלי, מפני שממשלת המנדט מסרה לשמאל את מפתח העלייה והוא האמין שאין בכוח הרוויזיוניסטים להוציא את מפתח העלייה מידיהם, וששכנוע אידאולוגי לא ישכנע את היישוב. כצנלסון טען שהעלייה לארץ ישראל צריכה להיות המונית, שבה צריך להוציא יהודים רבים ככל האפשר, בראשם הצעירים. הוא האמין שהמרץ היהודי צריך לעבור מאירופה לארץ ישראל, ובארץ העלייה תשנה העלייה את אופי היישוב ודמותו. כצנלסון נרתם לארגונה וריכוזה של [[עליית אף על פי]], בראשית [[1939]], היא עלייה ב' של התנועה הרוויזיוניסטית. המטרה שלנגד עיניו הייתה העלאה המונית של יהודים לארץ ישראל והגשמת תוכנית הפינוי של [[זאב ז'בוטינסקי]].

כצנלסון השקיע במפעל חייו האחרון הזה את מרצו, את כוח העבודה שלו, את כשרון הארגון שלו, את יושרו האישי ומעל כולם - את התלהבותו ואמונתו. כצנלסון התגלה בפעילות מורכבת זו של עלייה ב', שהצריכה סגולות וכישרונות שונים, התגלה כצנלסון כמנהיג נמרץ ותקיף. הוא האמין כי בזכות פעולותיו, הוא יצליח להוציא חלק ניכר מהנוער היהודי מ[[פולין]] לארץ ישראל, וכי [[בית"ר]] תשוחרר מהמשרדים הארצישראליים של [[הסוכנות]] ומהסרטיפיקטים. בכך יימצא מפתח העלייה יימצא בידי הרוויזיוניסטים ולא בידי ממשלת המנדט ו[[הסוכנות]]. כצנלסון האמין כי ה[[העפלה]]ההעפלה תשנה את פני היישוב בארץ ישראל. המעפילים שעברו את ייסורי הגלות [[פולין]]בפולין ואת ייסורי ה[[העפלה]]ההעפלה, יהיו שונים מהנוער היישובי[[היישוב]]י הנתון לשליטת [[הסוכנות]], וירצה שינוי. בכך לא תהיה רק הצלה לעולים, אלא שהםהם יהוו תוספת כוח לשחרור ארץ ישראל מידי הבריטים.

כצנלסון, שנטל על עצמו את תפקיד מרכז פעולת ה[[העפלה]],ההעפלה רכשורכש אוניות להסעת אלפי מעפילים, האמין, שממשלת המנדט תעמוד חסרת אונים מול ה[[העפלהההעפלה]], ושהאנגלים לא יעזו להטביע את האוניות שלאוניות המעפילים, מחשש לזעם היהודים בגולה. כצנלסון ריכז בידיו את הכספים ואת המשא ומתן בדרג גבוה של רבי החובלים והמבריחים, ולשם כך התרוצץ ברכבות ובמטוסים ברחבי אירופה. תפקידו כלל פיקוח על הפעולות הכספיות שנקשרו ל[[ההעפלה|עלייה]] הבלתי חוקית-]], אשר בלשונו הייתה ה[[עלייה]] החוקית. הוא ריכז וניהל את כל המגעים עם המוסדות הממשלתיים ועם חברות פרטיות. כצנלסון וחבריו ניגשו לביצוע התוכנית הראשונה של העלאת צי עולים, בן חמש אוניות לפחות. בשלוש מהן יהודים שלא הוגדרו פוליטית, ובשתיים - בית"רים, שהממשלה הפולנית סיפקה להם נשק באופן בלתי רשמי.

את כל כוחו ומרצו הקדיש יוסף כצנלסון ל[[העפלה]]להעפלה, עד שביוני [[1939]] נפל למשכב, ב[[ורשה|וורשה]]בוורשה. בספטמבר נפצע קלות מרסיסי הפצצה אווירית של הגרמנים וכעבור ארבעה חודשים, בינואר [[1940]], הוא נפטר ממחלת כליות, בזרועותיה של רעייתו, זלטה.

לקראת מותו הקרב ובא, ביקש יוסף מרעייתו זלטה, להעביר את גופתו לירושלים. הוא נתן הוראות מפורטות על טיב הארון בו יוטמן, העשוי בדיל ועץ, לצורך ההעברה לא"י. הוא קבע את מקום קבורתו על הר הזיתים בירושלים, ליד קברו של יעקב רז, איש ה[[אצ"ל]] הראשון שנהרג בעת משימה, לאחר שנתפס בירושלים כשניסה להטמין פצצה בשוק ערבי.

* אחימאיר, א. (1974). מותו של יוסף כצנלסון: לאחר האהבה לאחר השנאה. תל אביב: הוועד להוצאת כתבי אחימאיר.

* אחימאיר, י. (1983). הנסיך השחור: יוסף כצנלסון והתנועה הלאומית בשנות ה-30. תל אביב: [[מכון ז'בוטינסקי]].

* אחימאיר, י. ושצקי, ש. (1978). הננו סיקריקים: עדויות ומסמכים על ברית הבריונים. תל אביב: ניצנים.

* לזר-ליטאי, ח. (1988). אף על פי: עליה ב' של תנועת ז'בוטינסקי. ישראל: הוועד הציבורי לציון יובל עליית אף על פי.

* שטין-אשכנזי, א. (1998). בית"ר בארץ ישראל, 1925-1947. ירושלים: מכון ז'בוטינסקי.