יהושע בראנד – הבדלי גרסאות

לאחר ש[[סמיכה לרבנות|הוסמך להיות רב]], החליט ללמוד לבחינות הבגרות הממשלתיות של [[פולין]]. הוא עשה זאת בכוחות עצמו, תוך שהוא שוקד על החומר לבחינות בספרייה של "תקוות ציון" שב[[לבוב]]. את הבחינות סיים בהצטיינות, על אף שלא היה בקיא בשפה ה[[פולנית]].{{הערה|שם=רפאל 1}}

 

 

בשל ההערכה לה זכה על מחקריו המדעיים וידיעותיו בהיסטוריה ובארכיאולוגיה, הוא מוּנה למפקח מדעי בבית העתיקות שהוקם על [[הר ציון]] על ידי [[משרד הדתות]]{{הערה|שם=עמינח 389|ד"ר נח עמינח, "ארכיאולוג תלמודי, לדמותו ולאישיותו של פרופ' יהושע בראנד ז"ל", בתוך: יהושע בראנד, '''כלי זכוכית בספרות התלמוד''', בצרוף מחקרים ומאמרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח-1978, עמ' 389.}}. על אף האמור לעיל ולמרות הפרסום לו זכה עת יצא לאור ספרו על כלי החרס בספרות התלמוד, לא עלה בידו לקבל משרת מרצה באוניברסיטה העברית.<ref>בראנד נהג להתלונן על כי לא מכירים בחשיבות מחקריו ומצד שני מקדמים חוקרים שאינם משתווים לו ברמתם. ראו ד"ר נח עמינח, "ארכיאולוג תלמודי, לדמותו ולאישיותו של פרופ' יהושע בראנד ז"ל", בתוך: יהושע בראנד, '''כלי זכוכית בספרות התלמוד''', בצרוף מחקרים ומאמרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח-1978, עמ' 389.</ref> תרמו לכך - ככל הנראה - שתי סיבות עיקריות: העובדה שנהג לבקר חוקרים אחרים ללא חשש ומשוא פנים ולהתפלמס עמם - הן בשיעוריהם, כאשר היה תלמידם, והן במאמרי ביקורת שנהג לכתוב על מחקרים חדשים בנושאים הקרובים לליבו; וכן בשל הקושי שלו לבטא מילים באופן ברור. בניגוד מוחלט לסגנון כתיבתו הרהוט והעשיר, היה דיבורו של בראנד מחוספס ולא תמיד מובן. מה גם שפעמים רבות היה נוהג להפסיק משפט באמצעו ועובר למשפט הבא.<ref>ד"ר נח עמינח, "ארכיאולוג תלמודי, לדמותו ולאישיותו של פרופ' יהושע בראנד ז"ל", בתוך: יהושע בראנד, '''כלי זכוכית בספרות התלמוד''', בצרוף מחקרים ומאמרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח-1978, עמ' 389 - 393; יש לציין כי למרות הבעיה בדיבור נהגו גבאי בתי כנסת להזמין את בראנד ללמד שיעור שבועי בגמרא. ראו יצחק רפאל, "חוקר מקורי", מבוא לספר יהושע בראנד, '''כלי זכוכית בספרות התלמוד''', בצרוף מחקרים ומאמרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח-1978, עמוד ראשון.</ref>{{הערה|שם=רפאל 2|יצחק רפאל, "חוקר מקורי", מבוא לספר יהושע בראנד, '''כלי זכוכית בספרות התלמוד''', בצרוף מחקרים ומאמרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח-1978, עמוד שני.}} עם זאת, לאחר הקמת [[אוניברסיטת תל אביב]], בשנת [[1956]], הוצעה לו משרת מרצה בחוג לתלמוד, על ידי ראש החוג פרופ' [[בנימין דה פריס]]. בראנד לימד שם כחמש עשרה שנה קורס מבוא לארכיאולוגיה תלמודית וכן סמינריונים על מסכתות [[מסכת כלים|כלים]], [[מסכת שבת|שבת]], [[מסכת עירובין|עירובין]], [[מסכת בבא בתרא|בבא בתרא]], [[מסכת מידות|מידות]] ו[[מסכת פסחים|פסחים]].{{הערה|שם=עמינח 390|ד"ר נח עמינח, "ארכיאולוג תלמודי, לדמותו ולאישיותו של פרופ' יהושע בראנד ז"ל", בתוך: יהושע בראנד, '''כלי זכוכית בספרות התלמוד''', בצרוף מחקרים ומאמרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח-1978, עמ' 390.}}