שריון גוף – הבדלי גרסאות

חילות המצב הכבדים - שכבר בתקופה [[אשור]] ו[[בבל]] נאלצו להתמודד עם [[חרב|חרבות]]ות, [[חץ|חצים]] ו[[חנית|חניתות]]ות - נזדקקו לשריון כבד יותר מהבריגנדין. התוצאה שפותחה לקראת [[האלף ה-1 לפנה"ס]] הייתה [[שריון קשקשים|שריון הקשקשים]] - המורכב ממאות קשקשי מתכת, החופפים זה על זה, כמו הקשקשים של [[דג]]. שריון זה היה השריון הכבד העיקרי של [[העת העתיקה]] ותפוצתו הייתה מוגבלת רק לאימפריות העתיקות ([[אשור]], [[בבל]] ו[[מצרים]]) בגלל הכסף הרב, המתכת הרבה והמיומנות הגבוהה שנדרשו על מנת להכינו. בדרך כלל רק גדודי העילית היו מוגנים בשריון קשקשים (חוץ מבתקופת המלכים האחרונים של אשור כגון אשורבניפל בה שריון הקשקשים זכה לשימוש נרחב לא רק בגדודי העלית) ואילו רוב החיילים לא היו מוגנים בשריון גוף, פרט למעטה בד או עור עם פיסות מתכת או קרן תפורות עליו.<br />

* '''שריון הברונזה''' של ה[[הופליט|הופליטים]]ים ה[[יוון העתיקה|יוונים]] בתקופה הארכאית - שריון זה היה משוכלל יחסית והגן היטב מפני פגיעות שונות. הוא כיסה את כל הגוף כולל הגב. בנוסף אליו היו להופליט מגני רגליים שהגנו על השוקיים ומגני ידיים. למרותאף על פי שהשריון היה יעיל מאוד בהגנה נגד הפגיעות השונות, הוא היה כבד מאוד ולכן הגביל מאוד את ניידותו של החייל ועייף אותו מאוד. משקלו, כולל המגן והקסדה, היה כ-30 [[קילוגרם]].

כאשר [[אירופה|האירופים]] התחילו לעבור ל[[חיל הפרשים|פרשים]] כחיל הדומיננטי, כל הפרשים היו כבר מוגנים בשריון טבעות, ולכולם היה מגן גדול בצורת טיפת מים. בתקופה זו בערך (תחילת המאה ה-9 עד המאה ה-12) ה[[אביר|אבירים]]ים היו החיילים המוגנים בשריון. [[חיל רגלים|חיילי הרגלים]] בדרך כלל לא היו מוגנים. מתחת לחליפת השריון לבש האביר לבש חולצת פטר עבה, על מנת לספוג את המהלומות. המשקל הכולל של השריון לא עלה על 20-15 קילוגרם.

השיפור העיקרי בטכנולוגיות השריון של [[ימי הביניים]] היה המצאת [[שריון שרשראות|שריון השרשראות]] (למרותאף על פי שהרעיון עצמו הומצא הרבה קודם, רק בתקופת הדמדומים של האימפריה הרומית הוא הוכנס לשימוש המוני, לשיא הפופולריות שלו הוא הגיע בימי הביניים ובייחוד בתקופת [[מסעי הצלב]]). מדובר בשריון שמורכב מאלפי חוליות מתכת ("טבעות") השזורים זה בזה בשרשראות, לעתים חופפות, בצפיפות גבוהה, ובכך סיפקו ללובש אותו הגנה טובה מאוד תוך שמירה על גמישות. בעקבות המצאה זו הוכנסו לשימוש מעילי שריון שכיסו את כל הגוף מבלי לפגוע באופן משמעותי בגמישות וביכולת התמרון של הלוחם. שריון השרשראות יכל לבלום בקלות מכות של כלי נשק חלשים ואף לעצור מכות שיסוף של חרבות קצרות או לוחמים חלשים, אך הוא לא יכל לעצור [[חץ וקשת|חץ מקשת]] או דקירה באמצעות [[חרב]] או [[נשקי מוט|נשק מוט]] (כגון חנית או רומח). [[גרזן|גרזנים]] וחרבות כבדות יכלו לחתוך דרך השריון.

[[שריון לוחות|שריונות הלוחות]], למרותאף על פי שנראו מסורבלים וכבדים, סיפקו הגנה מקיפה וטובה לאביר בכל חלקי הגוף (כולל גפיים), מבלי לפגוע בניידותו. [[אביר]] בשריון מלא יכול היה להילחם, לסייף, לעלות על [[סוס]], ליפול, להתגלגל ולקום ללא בעיות מיוחדות (בניגוד למיתוס הרווח של אבירים שלא יכלו לעלות על סוס או אבירים בשריון שנפלו ולא יכלו לקום). חליפת שריון מלאה, בנוסף לשריון הגוף (שהוא בעצמו כלל לוח חזה, ירכית, שריונות גליליים לגפיים, הגנה על המפרקים והגנה על הכתפיים), כללה גם [[כפפות שריון]] (גאונטלטות Gauntlets), מגן צוואר (נקרא Bevor או Gorget) ו[[קסדה]].

למרותאף על פי שהשריון תוכנן בעיקר ל[[קרב]] [[כלי נשק קדומים|חמוש]] (כגון קרב [[חרב|חרבות]]ות) הוא סיפק יתרון עצום ללובש אותו בקרב לא-חמוש ([[היאבקות (ספורט)|היאבקות]] או [[תגרה]]). ראשית, שריון מתכת סיפק הגנה מצוינת ללוחם המשוריין (ה[[אביר]]) מפני אגרופים ובעיטות למיניהם. מי שטיפש דיו להכות אדם בשריון היה פוצע את ידו מבלי לפגוע משמעותית באביר. האביר, לעומת זאת, היה יכול להמם את יריבו בקלות - אם לבש כפפות שריון - שמלבד הגנה על האצבעות שימשו גם כ[[אגרופן]] בפועל. גם מכות מרפק או בעיטות עם מגפי שריון היו כואבות ביותר ליריב.

לצורכי [[טורניר|טורנירים]]ים הומצא [[שריון לוחות]] מיוחד, עבה פי 3 מהשריון הרגיל ומתוכנן להגן במיוחד על פלג הגוף העליון, החזה והכתפיים (האזורים שנפגעים מ[[רומח]] היריב).

ה[[קסדה]] התפתחה גם היא. מקסדה בעלת כיפה מחודדת היא הפכה למשהו שניתן לתאר כסיר הפוך. בקסדה היו חריצים לעיניים, על מנת לאפשר לאביר לראות את שדה הקרב, אך בכל זאת הגבילו את שדה הראייה. הפתרון לכך הייתה קסדה בעלת מגן עיניים שאפשר להרימו ולהורידו בעת הצורך.

אפוד המגן עשוי מחומרים פלסטיים וקרמיים מתקדמים, שמלבד עצירת הכדור גם בנויים לספוג את האנרגיה הרבה שהוא משחרר. למרותאף על פי שהם לא מהווים הגנה מושלמת וניתנים לחדירה על ידי ירי למקום חשוף או שימוש בכלי ירי חזק יותר מהממוצע ([[מקלע]] או קליע חודר שריון), אפודי המגן הוכיחו את יעילותם בעצירת כדורי רובה והצלת חייהם של חיילים-לוחמים. בצבאות המערב המודרניים אפודי המגן הם חלק חשוב בציודו של החייל והם תרמו מאוד להגברת שרידותו של החייל בקרב ולמוראל החיילים. ב[[צה"ל]] נעשה שימוש באפוד-מגן [[קרמיקהחומר קרמי|קרמי]]. זהו אפוד מגן כבד, העמיד יותר מה[[קוולאר]] שמשמש את צבא וכוחות המשטרה ב[[ארצות הברית]]. בנוסף, פיתחו בצה"ל אפודי מגן המשלבים הגנה בליסטית (של אפוד קרמי) עם כיסים לנשיאת ציוד ותחמושת (חגור קרבי) כגון השכפו"ד. השכפ"צ משמש גם להגנה על אח"מים (ראשי ממשלות, שרים וכו') מפני [[התנקשות]].

| [[שריון לוחות גותי]] || Gothic plate armor || שריון לוחות מלא המגובה ב[[שריון שרשראות]] ומעוצב ב[[גותיאמנות גותית|סגנון גותי]] || 25-35 || [[1400]]-[[1600]] (ימי הביניים המאוחרים והרנסאנס)

| [[שריון קיראס|קיראס]] || [http://en.wikipedia.org/wiki/Cuirass Cuirass] || צמד לוחות מתכת המגן על החזה, הגב והבטן (בהמשך רק על החזה והבטן) || 6-8 || [[המאה ה-14]] עד סוף [[המאה ה-19]]