אברהם סטבסקי – הבדלי גרסאות

'''אברהם סטבסקיסטַבסקי''' ([[5 בינואר]] [[1906]] - [[22 ביוני]] [[1948]]), היה פעיל ב[[בית"ר]] ובהעפלהוב[[העפלה]]. ידוע כחשוד ב[[רצח ארלוזורוב]], ממנושממנו זוכה. נהרג בעימות בין אנשי ה[[אצ"ל]] ל[[צה"ל]] במהלך פרשת [[אלטלנה]].

סטבסקי נולד ב[[ברסט ליטובסק]] ([[ברסט ליטובסק|בריסק]]) שב[[בלארוסרוסיה הלבנה]], (אז בתחומי [[האימפריה הרוסית]], וביןו[[בין שתי מלחמות העולם]] בתחומי [[הרפובליקה הפולנית השנייה|פולין]]) לאיטה ואהרן-צבי. לאחר סיום לימודיו גויס לצבאל[[צא פולין|צבא הפולני]]. לאחר מכן היה פעיל ב[[בית"ר]]. בשנת [[1933]] [[העלייה החמישית|עלה לארץ ישראל]] והשתלב בפעילות [[בית"ר]] ו[[ברית הבריונים]] בהנהגת [[אבא אחימאיר]]. נהרג בעימות בין אנשי ה[[אצ"ל]] ל[[צה"ל]] במהלך פרשת [[אלטלנה]].

===רצח ארלוזורוב===

[[חיים ארלוזורוב]] היה מראשי [[תנועת העבודה]] וראש [[המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית]]. בשנת [[1933]] היה מעורב בארגון מנגנון בשם "[[העברה (חברה)|העברה]]", שנועד להציל את רכוש [[יהודי גרמניה]] ולהביאו לארץ ישראל. הדבר זכה לביקורת חריפה מצד החוגים ה[[ציונות רוויזיוניסטית|רוויזיונסטיים]].; הואארלוזורוב זכה לכינוי "ערל-זה-רב" ([[לשון נופל על לשון]]), ו"הדיפלומט האדום" שבא למכור את כבוד העם היהודי "בעד בצע כסף להיטלר". המסע נגדו הגיע לשיאו במשפט: "העם היהודי תמיד ידע להעריך כראוי את מוכרי כבוד עמם ותורתם, ידע גם כיום להשיב על הנבלה הזאת הנעשית לעיני השמש ולעיני העולם כולו".

ב-[[16 ביוני]] [[1933]] בחוף הים בתל אביב נרצח ארלוזורוב מיריית אקדח בחוף הים בתל אביב. החשד העיקרי ברצח נפל על אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, לאור התנגדותם לפעילות ארלוזורוב. כחשודים במעשה נעצרו על ידי [[משטרת המנדט]] סטבסקי ו[[צבי רוזנבלט]], איש התנועה הרוויזיוניסטית אף הוא. כשנה לאחר הרצח הורשע אברהם סטבסקי ברצח ונדון למוות. הוא נמצא אשם על פי [[עדות ראייה]] של סימה, רעייתו של ארלוזורוב, ורוזנבלט זוכה מאשמה. בראש המערכה לזיכויו עמד הרב אברהם קוק, רבה הראשי של ישראל, שאף ספג ביקורת קשה על פעילותו זאת. בערעור בבית המשפט העליון המנדטורי, שהתקיים ב-20 ביולי 1934, זוכה אף סטבסקי, וזאת על בסיס דיני הראיות שנהגו בארץ ישראל המנדטורית (אך לא בבריטניה עצמה) לפיהם אין להרשיע אדם ברצח על סמך עד ראייה אחד בלבד, ללא עדות מסייעת. על כן נפסק שעדותה של סימה ארלוזורוב אין בה כדי להרשיע את סטבסקי, מאחר שעדותה לא נתמכה בשום גורם אובייקטיבי שקשר את סטבסקי לרצח.

===לאחר הזיכוי===

לאחר זיכויו חזר סטבסקי לפולין והיה פעיל במפעל ההעפלהה[[העפלה]] של [[הצה"ר]], בית"ר והאצ"ל. ערב [[מלחמת העולם השנייה]] היה בין מארגני ספינת ההעפלההמעפילים "[[פאריטה]]", שמספר מעפיליה היה הגדול ביותר עד לאותו מועד. עם פרוץ המלחמה הצליח לברוח מפולין, אולם שלטונות [[המנדט הבריטי|המנדט]] לא אפשרו את כניסתו לארץ והוא שהה בזמן המלחמה ב[[ארצות הברית]] בזמן המלחמה. לאחר המלחמה חזר לאירופה והיה אחד ממארגני הפלגת אוניית- המעפילים "[[בן הכט]]", שהגיעה לארץ במרץ 1947.

לאחר [[הקמת מדינת ישראל]] היה ממארגני אוניית הנשק והעולים "[[אלטלנה]]". הואסטבסקי נהרג בעימות בין אנשי האצ"ל לצה"ל במהלך הפרשה. באופן אירוני, סטבסקי מצא את מותו סמוך למקום בו נרצח חיים ארלוזורוב כ-15 שנה לפניו.

*[[דוד תדהר]], בשירות המולדת, הוצאת ידידים 1961, עמ' 377 - 427377–427.