|
בתום שירותה הצבאי נסעה למספר שנים לארצות הברית לעבוד במקצועה.
ב -[[1965]], כשמאחוריה ותק מקצועי של 7 שנים, נכנסה בדלתות ה[[ניהול]] והחלההחלה בתפקידה כסגניתו של ד"ר אלדובי, [[מנהל]] בית הספר לפיזיותרפיה של קופת חולים כללית במכוןב[[מכון וינגייט]], ואף מילאה את מקומו כמנהלת בפועל למשך שנה בזמן שיצא לשנת שבתון. תקופה זו כללה הוראה, הדרכה קלינית ו[[ניהול]], ובמקביל גם לימודים והסמכה של תואר ראשון ב[[פסיכולוגיה]] ו[[חינוך]] באוניברסיטת תל אביב.
ב -[[1976]] חזרה לבית הספר לפיזיותרפיה של אסף הרופא כמנהלת בית הספר. כישוריההיא הארגוניים ויצירתיותה עמדו לצידה בעת הנהגתהנהיגה רפורמה בתוכנית הלימודים בהתנסויות הקליניות, (הנהיגהעל ידי הנהגת מערכת קבועה והיקף שעות קורס). בהכרתהכמו ובהבנתה את אימת התלמידים מבחינות הגמר הממשלתיות ומתוך ידיעה שאינן משקפות תמיד את יכולותיהם האמיתיותכן, הנהיגה בחינה מעשית על מטופל, בזמן אמיתי, בסיום ההתנסות הקלינית, אשר הציוןשהציון בה היווה ציון מגן לבחינות הגמר. בעידוד התלמידים, הוכנסו בהמשך בחינות סיום בכל סיפוח, אשר אומצושאומצו גם בבתי ספר אחרים והביאו לביטול בחינות הגמר. את בית הספר לפיזיותרפיה ניהלה בשנים [[1976]] – [[1985]].
את השנים [[1976]] – [[1985]] בהן ניהלה את בית הספר לפיזיותרפיה, הקדישה לחינוך דורות של פיזיותרפיסטים צעירים, לבנייה ולרענון של תוכנית הלימודים, התנסויות קליניות ובחינות גמר. בעיקר בלטה בחשיבותה פעילותה הבלתי נלאית של יוספה לקידום האקדמיזציה של המקצוע. בזכות ראייתה את הנולד, כשרונה לגשר בין המצוי לרצוי, קשרים רשמיים ובלתי רשמיים, הצליחה לקדם את מקצוע הפיזיותרפיה בישראל ולמצב אותו כתחום בלתי נפרד ממערכת הבריאות הרגולטורית.
בתקופה זו השלימה לימודי תואר שני ב[[ניהול]] [[חינוך]] ותעודה במנהל מערכות בריאות. השכלתה בתחומים אלו הקנתה לה כלים נוספים לפעול להקמה של יחידת מטה לפיזיותרפיה ב[[משרד הבריאות]], אשר את ראשיתה החלה בהתנדבות. משקמה היחידה לפיזיותרפיה בשנת 1985 נקראה לעמוד בראשה בתפקיד הפיזיותרפיסטית הראשית הארצית במשרד הבריאות. תפקיד אותו מילאה בנאמנות עד יציאתה לגמלאות בשנת [[2001]].
|
