לטינית וולגרית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה
מ הגהה
שורה 1:
[[קובץ:pompeii-graffiti.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כתובת גרפיטי, מ[[פומפיי]], בשפה [[לטינית וולגרית]]]]
 
'''לטינית וולגרית''' הקרויה גם '''לטינית עממית''' ([[לטינית]]: '''vulgare Latinum''' או '''Latinum vulgare'''; תרגום המילה 'וולגרי': עממי, מצוי), הקרויה גם '''לטינית עממית''', היא השם הכולל לניבים העממיים השונים של השפה הלטינית המדוברת, אשר שימשו את ההמונים ברחבי [[הקיסרות הרומית|האימפריה הרומית]], כולל רומא, עד לנפילתה. ניבים אלו התקיימו לצד הלטינית הקלאסית ששימשה בעיקר כשפת הכתב ושפת ההוראה בבתי הספר. מניבים אלו התפתחו לבסוף [[שפות רומאניות|השפות הרומאניות]] השונות.
 
== התפתחותה של הלטינית הוולגרית ==
 
הלטינית הוולגרית התפתחה מן השפה הלטינית הקלאסית. היא שימשה בצורות שונות בארצות השונות שברחבי האימפריה הרומית, ניבים שהתפתחו עם הזמן לשפות הרומאניות - הנפוצות שבהן: [[ספרדית]], [[איטלקית]], [[צרפתית]], [[רומנית]], [[קטלאנית]], ו[[פורטוגזית]].
 
תושבי רומא עצמה לא דיברו לטינית קלאסית וגם האריסטוקרטים השתמשו בזו כשפת הכתב. לטינית וולגרית היוותה את שפת הדיבור ונוכחותה תועדה מעט בכתבים מן התקופה. בכמה מן ההתכתבויות האישיות של [[מרקוס טוליוס קיקרו|קיקרו]] ניתן למצוא שימוש בשפה המדוברת של בני רומא, לטינית שאינה פורמלית במבנה או מלוטשת כלטינית הקלאסית. עדות נוספת ניתן למצוא ב'''[[סטירוקון]]''' של [[פטרוניוס]], בחלק המתאר את משתה טרימלכיו.