הקיבוץ – הבדלי גרסאות

*1923, ה[[התנקשות]] במפקח ה[[משטרה]], ה[[קצין]] ה[[ערבי]], תאופיק ביי א-סעיד. החיסול של א-סעיד נועד לנקום במי שבטעות‏‏<ref>‏דליה קרפל, '[[סיכול ממוקד|סיכול לא ממוקד]]'‏, מוסף הארץ, 5.6.2009</ref> נחשד כנציגות הערבית הבכירה בזירת הטבח ב[[בית החלוץ]], ולהרתיע קיצונים ערביים מללכת בדרך הטרור. טעות הזיהוי מיוחסת למניה שוחט שבשם 'הקיבוץ' הוציאה את פקודת החיסול‏‏<ref> ‏שאול אביגור, 'עם דור ההגנה:פרשיות ודמויות‏', תל אביב, מערכות, תשי"א 1951</ref> לבקשתו או בידיעתו בלבד של [[יוסף הכט]], מזכיר ועד ההגנה. מקור הזיהוי השגוי בשתי דמויות שאינן א-סעיד, והיו ראויות לחיסול לדעת הקיבוץ, וזהותן נתלכדה בהערכה המודיעינית הכושלת של שוחט, עם זהותו של א-סעיד. האחת, תאופיק ביי אל ג (ר)וסיין מוואדי חנין שנחשד כראש מחתרת ה[[פידאיון|'פידאייה']]‏‏<ref>‏בתיקי המודיעין של [[ועד הצירים]], שהוכנו על ידי יצחק לוי שניאורסון, נמצאו פרוטוקולים על מפגשי התארגנות והסתה של ערבים מהשנים 1919 ו 1920, ובכולם מופיע שמו של תאופיק ביי אל ג (ר)וסיין, אבי סבו של [[סרי נוסייבה]], כראש התארגנות מחתרת 'הפידאייה'‏</ref> והשנייה, עבדין ביי חוסייני, סגן מפקד משטרת יפו, שאכן היה בבית החלוץ בשעת הטבח. טענת הזיהוי המוטעה זכתה לאישוש הן בעדותו של איש המשטרה הבריטית, [[דוד תדהר]], בפני [[ועדת חקירה|ועדת החקירה]] הבריטית,‏‏<ref>‏הבריטים התייחסו במלוא כובד ראש לחקר האירועים ביפו ומינו [[ועדת חקירה]] משפטית בראשות 'זקן השופטים' (תואר המקביל לנשיא [[בית המשפט העליון]] בשיטה הישראלית) ב[[ארץ ישראל]] המנדטורית, סר [[תומאס הייקראפט]]. הוועדה כללה גם נציג יהודי, עורך דין [[מרדכי אליאש]], שחקר נגדית את 300 העדים שהופיעו בפני הוועדה. דוח הוועדה הביא להגשת שורה של כתבי אישום כלפי אנשי המשטרה הבריטית, ממוצא ערבי. תוצאות נוספות של הדוח היו הטלת מגבלות, לראשונה מאז תום [[מלחמת העולם הראשונה]], על ה[[עלייה]] היהודית החופשית, וזרוז ניתוקה של יפו מתל אביב.‏</ref> שבעת הטבח שהה א-סעיד במוקד התפרעויות אחר, שכונת [[מנשייה (יפו)|מנשייה]], והן מעצם העובדה שא-סעיד, בשונה מאנשי משטרה ערבים אחרים, לא הועמד לדין על ידי הבריטים בעקבות ממצאי ועדת החקירה. הביצוע הוטל על אחד מהבולטים בלוחמי "הקיבוץ" – [[ירחמיאל לוקאצ'ר]] ("לוקה"). לוקאצ'ר לקח לו לעזרה את בנימין ביכמן, חברו מ[[גימנסיה הרצליה|גימנסיה 'הרצליה']] ומ[[צבא האימפריה העות'מאנית|הצבא העות'מאני]]. זמן קצר לפני ה[[התנקשות]] נמסרה ידיעה על כך למפקד ההגנה יוסף הכט, על מנת שיוכל לנקוט באמצעי הגנה במקרה שהיא תחולל מהומות ביפו. ב-[[17 בינואר]] [[1923]] יצא לוקאצ'ר ליפו וארב לא-סעיד ליד ביתו בשכונת מנשייה. כאשר יצא א-סעיד מביתו, ירה בו לוקאצ'ר בראשו והרגו מיד. את האקדח הטמין במקום סתר, ומיהר לתל אביב. חברו בנימין ביכמן חזר לאחר זמן, והוציא את האקדח ממחבואו. בעיר קמה מהומה גדולה, ולמחרת פרצו מהומות ביפו. פלוגת שוטרים בפיקודו של הקצין היהודי דוד תדהר מנעה מהערבים לפרוץ לשכונת [[נווה שלום (שכונה)|נווה שלום]]. המהומות שככו לאחר שהופצה ידיעה כי א-סעיד נהרג על ידי ערבים בשל סכסוך כספי.