שועפאט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
EmausBot (שיחה | תרומות)
מ r2.6.4) (בוט משנה: pl:Szuafat
שורה 3:
 
==היסטוריה==
עדויות ארכאולוגיות מלמדות על קיומו של יישוב במקום לאורך דורות, ככל הנראה כבר מסביבות 2000 לפנה"ס. [[חנן אשל]] זיהה כאן את מיקומה של [[נוב (עיר מקראית)|נוב]] עיר הכהנים, מימי הבית ראשון{{הערה|{{הארץ|רן שפירא|לאן נעלמה עיר הכוהנים|810989}}}}. בחפירה ארכאולוגית תחת ניהולה של רחל בן נתן נחשפו שרידי יישוב יהודי בשועפט, שהוקם לאחר מרד החורבן ביוזמת השלטונות הרומאיים, ומראה כי אזור ירושלים (באותו הזמן Orine) לא נתרוקן כליל מאוכלוסייה יהודית בעקבות החורבן. על פי העדויות הארכאולוגיות ניכר כי אוכלוסיית המקום הייתה אוכלוסייה יהודית אמידה, וכי מדובר בישוב היהודי הגדול ביותר מתקופה זו אשר נחשף עד כה בקרבת ירושלים.<ref>בר נתן רחל וסקלר-פרנס דבי, 'יישוב יהודי באורינה בין שתי המרידות', חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה : קובץ מחקרים, עורכים: יוסף פטריך, דוד עמית ‬, ירושלים 2007-2008, עמ' 56-54. </ref>.
 
מסורת מקומית בשועפאט גורסת כי [[כפר]] ערבי הוקם במקום בידי מהגרים מ[[חיג'אז]] לאחר הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל, ומאז התקיים ברציפות לאורך מאות בשנים.
 
ב[[מלחמת העצמאות]], בתחילת שנת [[1948]], ניסה [[עבד אל-קאדר אל-חוסייני]] לשכנע את התושבים לתקוף את [[נווה יעקב]] הסמוכה. תושבי הכפר סירבו מחשש פן יזכו למהלומת נגד שיחריב את כפרם. הם ציינו שיסכימו לתקיפה אם יובטח כי "יהיה כיבוש של ממש"{{הערה|[[בני מוריס]], '''לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1949-1947'''‬ תל אביב : עם עובד, תשנ"א 1991. עמוד 62}}. באפריל נכבש הכפר בידי "הגדוד החמישי" ב[[חטיבת הראל]] של ה[[פלמ"ח]] במסגרת [[מבצע יבוסי]], אור ליום [[23 באפריל]] [[1948]]. הכפר פונה מתושביו וכוח הפלמ"ח החל בפיצוץ בתיו, אולם קיבל הוראה להתפנות ולסגת בשל כישלון הגדוד הרביעי בכיבוש הכפרים הסמוכים ב[[קרב נבי סמואל]].‏‏<ref>‏[http://www.palmach.org.il/show_item.asp?levelId=38612&itemId=8383&itemType=0 כיבוש הכפר שועפט – מרכז מידע פלמ"ח]‏</ref>. ב-13 במאי פונה הכפר בהוראת [[הלגיון הערבי]], כנראה מטעמים צבאיים שהיו קשורים לפלישה המתוכננת{{הערה|[[בני מוריס]], '''לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1949-1947'''‬ תל אביב : עם עובד, תשנ"א 1991. עמוד 99}}.
 
ב[[מלחמת העצמאות]], בתחילת שנת [[1948]], ניסה [[עבד אל-קאדר אל-חוסייני]] לשכנע את התושבים לתקוף את [[נווה יעקב]] הסמוכה. תושבי הכפר סירבו מחשש פן יזכו למהלומת נגד שיחריב את כפרם. הם ציינו שיסכימו לתקיפה אם יובטח כי "יהיה כיבוש של ממש".{{הערה|[[בני מוריס]], '''לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1949-1947'''‬ תל אביב : עם עובד, תשנ"א 1991. עמוד 62}}
 
באפריל נכבש הכפר בידי "הגדוד החמישי" ב[[חטיבת הראל]] של ה[[פלמ"ח]] במסגרת [[מבצע יבוסי]], אור ליום [[23 באפריל]] [[1948]]. הכפר פונה מתושביו וכוח הפלמ"ח החל בפיצוץ בתיו, אולם קיבל הוראה להתפנות ולסגת בשל כישלון הגדוד הרביעי בכיבוש הכפרים הסמוכים ב[[קרב נבי סמואל]].‏‏<ref>‏[http://www.palmach.org.il/show_item.asp?levelId=38612&itemId=8383&itemType=0 כיבוש הכפר שועפט – מרכז מידע פלמ"ח]‏</ref>
 
ב-13 במאי פונה הכפר בהוראת [[הלגיון הערבי]], כנראה מטעמים צבאיים שהיו קשורים לפלישה המתוכננת.{{הערה|[[בני מוריס]], '''לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1949-1947'''‬ תל אביב : עם עובד, תשנ"א 1991. עמוד 99}}
 
סיום המלחמה הותיר את הכפר בשטח [[ירדן]], והוא אוכלס מחדש. ב-[[1954]] החלה במקום תנופת בנייה בידי משפחות נוצריות ומוסלמיות אמידות שבנו במקום בתי מידות, והכפר שועפאט הפך לפרבר יוקרתי של [[מזרח ירושלים]], על אם הדרך בין ירושלים לרמאללה. [[חוסיין מלך ירדן|המלך חוסיין]] נהג לשהות באחת מחווילות הפאר של שועפאט בעת ביקוריו בירושלים, ובשנות ה-60 החל בבניית [[ארמון|ארמונו]] הירושלמי ב[[תל אל-פול]] שבצפון השכונה. [[מלחמת ששת הימים]] קטעה את הבנייה, והשלד הבלתי גמור עומד עד היום בפסגת התל.