יחיעם ויץ (לוחם הפלמ"ח) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
גרש (שיחה | תרומות)
מ ז
שורה 18:
|הנצחה=[[קיבוץ]] [[יחיעם]]
}}
'''יחיעם ויץוַיְץ''' ([[18 בספטמבר]] [[1918]] - [[17 ביוני]] [[1946]]), היה [[מפקד (תפקיד)|מפקד]] ב[[פלמ"ח]] אשר נפל בפעולת [[פיצוץ גשר א-זיב]] ב[[ליל הגשרים]].
 
==קורות חייו==
יחיעם ויץ נולד בשנת [[1918]] ב[[יבנאל]] למשפחה נודעת בתנועת ה[[התיישבות]]. אביו היה, [[יוסף ויץ]], היה מראשי [[קרן קיימת לישראל|הקק"ל]] ומהפעילים המרכזיים בהתיישבות וברכישת קרקעות ב[[ארץ ישראל|ארץ]] בתקופת [[היישוב]] ובשנותיה הראשונות של [[מדינת ישראל|המדינה]].; אמו רוחמה הייתה רוחמהבתו לביתשל [[יצחק זאב אלטשולר]], ממייסדימאנשי [[העלייה הראשונה]] וממייסדי [[רחובות]]. אחיו היה, פרופסור [[רענן ויץ]], היה מראשי תנועת ההתיישבות ויו"ר המחלקה להתיישבות ב[[הסוכנות היהודית|סוכנות היהודית]].
כשהתבשר אביו, בהיותו ב[[סג'רה]], כמה חודשים לאחר [[הצהרת בלפור ]], על לידת בנו השלישי בהיותו בסג'רה, פרץ בתרועה "יחי-עם", וכך קראו הוא ואשתו לבנם, ומכאן והלאה היה השם "יחיעם" לשם ישראלי נפוץ.
 
יחיעם ויץ גדל בשכונת [[בית הכרם]] ב[[ירושלים]], שאביו נמנה עם מקימיה, למד ב[[הגימנסיה העברית רחביה|גימנסיה העברית ברחביה]] ונסע ל[[לונדון]] ללמוד [[כימיה]] ו[[בוטניקה]]. היה חבר הפלמה[[פלמ]] מראשיתו ומראשוני המדריכים הפלוגתיים בו. ב[[ליל הגשרים]] שהיה בלילה שבין [[16 ביוני|16]] ו-[[17 ביוני]] [[1946]], הצטרף ויץ ל[[פיצוץ גשר א-זיב|פעולת גשר כזיב]], כמשקיף מטעם מטה הפלמ"ח. בעת ההסתערות נפצע פצעי מוות מכדור בחזהו. דבריו האחרונים היו: "המשיכו, בי לא כדאי לטפל יותר. מסרו שלום למשפחתי ולחברים". הלווייתו החלה ב[[חיפה]], משם הועבר ארונו לירושלים והובא לקבורות ב[[בית הקברות בהר הזיתים]], במעמד אלפי מלווים ובהם ראשי היישוב היהודי. ויץ הותיר אחריו אלמנה, הזמרת [[רמה סמסונוב]]. מכתביו קובצו בספר "מכתבי יחיעם ויץ".
 
קיבוץ [[יחיעם]], שעלה לקרקע ב-[[27 בנובמבר]] [[1946]], נקרא על שמו. אחיינו, ההיסטוריון פרופסורפרופ' [[יחיעם ויץ]], נקרא בשמו. אחיין אחר, בנו של אחיו שרון ויץ, אף הוא נקרא יחיעם ויץ, היה סגן אלוף בחיל-האוויר - קצין קשר, ולאחר פרישתו משירות היה מורה ומחנך.
 
<big>'''==יחיעם ויץ בספרותו של [[ס. יזהר]]'''</big>==
 
יחיעם ויץ, בן דודו של [[ס. יזהר]] וחברו הטוב מילדות (אמו של יזהר, מרים לבית ויץ, הייתה אחותו של יוסף ויץ, אביו של יחיעם), מופיע במספר יצירות שכתב ס. יזהר: עוד קודם למותו של יחיעם כתב עליו יזהר מעין סיפור [[הומור]]יסטי בשם "'''הדוד יחיאל צד גנבים'''" שנכלל בקובץ סיפוריו לילדים "'''שישה סיפורי קיץ'''". כמעט מיד לאחר מות יחיעם הופיע סיפורו של יזהר, שלא כונס מאז, "'''דרך גשומה'''", ובשנת [[1948]] הופיע הקובץ "'''מכתבי יחיעם ויץ'''" בעריכת יזהר. הדמות של הרע האהוב חוזרת ומופיעה מאז בשורה ארוכה של סיפורים, כמעט לאורך חמישים שנה, ובסוגות שונות: מסיפור המלחמה "בטרם יציאה" (1948, נכלל בקובץ "ארבעה סיפורים"), בסיפור הילדים "'''טרזינות'''" ([[1959]], נכלל בקובץ "'''ברגלים יחפות'''") ועד לספרו המאוחר "'''צלהבים'''" ([[1993]]), שבו חזר יזהר ועיצב במליאות אוהבת את דיוקנו של יחיעם בנעוריו. החוקר אבי מעפיל זיהה בדמותו של עמיחי החובש ברומן המונומנטלי "[[ימי צקלג]]" את דמותו של יחיעם ויץ וטען שהשם עמיחי הינוהוא [[אנגרמה]] של יחיעם.
<big>'''יחיעם ויץ בספרותו של [[ס. יזהר]]'''</big>
 
 
יחיעם ויץ, בן דודו של [[ס. יזהר]] וחברו הטוב מילדות (אמו של יזהר, מרים לבית ויץ, הייתה אחותו של יוסף ויץ, אביו של יחיעם), מופיע במספר יצירות שכתב ס. יזהר: עוד קודם למותו של יחיעם כתב עליו יזהר מעין סיפור [[הומור]]יסטי בשם "'''הדוד יחיאל צד גנבים'''" שנכלל בקובץ סיפוריו לילדים "'''שישה סיפורי קיץ'''". כמעט מיד לאחר מות יחיעם הופיע סיפורו של יזהר, שלא כונס מאז, "'''דרך גשומה'''", ובשנת [[1948]] הופיע הקובץ "'''מכתבי יחיעם ויץ'''" בעריכת יזהר. הדמות של הרע האהוב חוזרת ומופיעה מאז בשורה ארוכה של סיפורים, כמעט לאורך חמישים שנה, ובסוגות שונות: מסיפור המלחמה "בטרם יציאה" (1948, נכלל בקובץ "ארבעה סיפורים"), בסיפור הילדים "'''טרזינות'''" ([[1959]], נכלל בקובץ "'''ברגלים יחפות'''") ועד לספרו המאוחר "'''צלהבים'''" ([[1993]]), שבו חזר יזהר ועיצב במליאות אוהבת את דיוקנו של יחיעם בנעוריו. החוקר אבי מעפיל זיהה בדמותו של עמיחי החובש ברומן המונומנטלי "[[ימי צקלג]]" את דמותו של יחיעם ויץ וטען שהשם עמיחי הינו [[אנגרמה]] של יחיעם.
 
== ראו גם ==