מכונת תפירה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 7:
אנשים שונים השתתפו בפיתוח מכונת התפירה. מכונה לרקמה הומצאה כבר באמצע [[המאה השמונה עשרה]], ובשנת [[1770]] המציא ה[[אנגליה|אנגלי]] [[תומאס סיינט]] מכונה לתפירת עור, אך נראה כי מעולם היא לא נכנסה לשימוש שוטף. ב-[[1830]] המציא חייט [[צרפת|צרפתי]], בָּרתֶלֶמי תימוֹניֶה, מכשיר שנחשב למכונת התפירה השימושית הראשונה. המון זועם, שחשש מאבטלה, הרס את המתפרה שבה היו מכונות אלו, ותימוֹניֶה מת אביון וחסר כל.
 
באותה תקופה בקירוב המציא [[וולטר האנט|ווֹלטֶר הַאנט]] מ[[ניו יורק]] מכונת תפירה ובה מחט בעלת קוֹף (חור) סמוך לקצה. המחט חדרה לתוך הבד ויצאה ממנו כשהיא מושכת איתה את החוט, וכך נוצרה לולאה. מתחת לבד היה חוט שני, כרוך על סליל ומונע הנה והנה במנוף הדומה לבוּכיָיר. החוט התחתון חדר דרך לולאת החוט העליון, וכך קשר אותו. ב-1846 שִכלל [[אליאס האו|אֶליאס האוּ]], אמריקני אף הוא, את המכונה של הַאנט. אמריקני אחר, [[אייזיק סינגר|אייזיק מֶריט סינגֶר]], הוא שהחל לייצר מכונות תפירה בכמויות, החל בשנת 1851. בעקבותיו הלכו יצרנים אחרים. סינגר נחשב ל"אבי מכונת התפירה".
 
מכונת התפירה הביתית המודרנית מצוידת במחט היכולה לנוע הנה והנה ולתפור תפרים מסוגים שונים, כולל תפרי זיגזג ותפרי רקמה בעלי צורות שונות. יש מכונות תפירה התופרות גם כפתורים למקומם. מכונות תעשייתיות, לתפירת בדים ועורות, יכולות לבצע עבודות מורכבות.