משכון (משפט עברי) – הבדלי גרסאות

במקרה של שטר המצב שונה: במשנה מובא: "אבל הלוהו אלף זוז בשטר והניח לו משכון עליהם ד"ה אבד המשכון אבדו מעותיו" לפי רש"י הכוונה היא שגם רבי אליעזר מודה שכאשר היה [[שטר (משפט עברי)|שטר]] על ההלוואה, ונלקח גם בנוסף לכך משכון, עומד המשכון לתשלום, שכן במקרה כזה אין המשכון נצרך לזיכרון דברים, שהרי יש שטר על ההלוואה, והוא גם לא נועד לשמש כמנגנון בטיחות שנועד לאפשר למלווה מקום לגבות הימנו שהרי יש כאן שטר, וקרקעות הלווה משתעבדים לו על ידי השטר, ולכן בהכרח שהמשכון נועד כדי לגבות הימנו. לפי חכמי התוספות ה"שטר" הוא רק כינוי למשכון שלא ניתן בשעת ההלוואה, ולפיכלומר ההלוואה כבר נעשתה על סמך הוכחה אחרת (שטר) ולא משכון, והמשכון נעשתה אם כן לצורך גבייה, אך כמובן שבמקרה שההלוואה נעשתה בלי שטר ההלכה דומה. [[רב יהודאי גאון]] הכוונהאף מוסיף שלמעשה ההלכה הפוכה: דווקא כאשר יש שטר אין למשכון כל משמעות, שכן בעצם כתיבת השטר מוכיח המלווה כי הוא מתכוין לגבות את התשלום על ידי השטר ולא על ידי המשכון.

אם ההלוואה נעשתה על פירות, נמצא שהמלווה הרויח מההלוואה, שכן פירותיו עשויים היו להרקיב, וכעת יש לו ממון שאינו מרקיב, ולכםולכן על גם המשכון שבאמצעותו נעשתה הלוואה, הוא נחשב לשומר שכר.