ויטריפיקציה – הבדלי גרסאות

עד המצאת שיטת הוויטריפיקציה התבצע שימור תאים ורקמות בעיקרו באמצעות הקפאה רגילה. להקפאה זו היו מספר חסרונות, וביניהם בעיית היווצרות גבישי [[קרח]] זעירים ברקמה המוקפאת, וכתוצאה מכך הרס מעטפת התא והרקמה בכלל. בעיה זו הייתה בעיקרה באופנים בהם היה צורך בהישארות הרקמה במצב בו היא תוכל לתפקד כרגיל שוב עם [[הפשרה|הפשרתה]] (ראהראו להלן שימושים). הוויטריפיקציה פותרת בעיה זו בהיותה מחליפה את [[נוזל|נוזלי]] ה[[גוף]] יוצרי הבעיה, בחומרים כימיים מסוג [[קריו-פרוטקטנט]] (Cryoprotectant) אשר הופכים את הרקמה לזגוגיתית וקשיחה מחד, אך אינם פוגעים בה מאידך.