סטאדהאודר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
BendelacBOT (שיחה | תרומות) מ r2.5.4) (בוט מוסיף: da:Statholder, de:Statthalter |
|||
שורה 6:
ב[[המאה ה-15|מאה החמש-עשרה]] עבר רוב שטחן של ארצות השפלה לידי [[דוכסות בורגונדיה|דוכסי בורגונדיה]],
ועל פי רוב לכל אחד מ[[שבעה-עשר המחוזות]] היה סטאדהאודר משלו. ב[[המאה ה-16|מאה השש-עשרה]] ירש [[קרל החמישי]], קיסר [[האימפריה הרומית הקדושה]] מ[[בית האבסבורג]], שהיה גם [[מלך ספרד]], את ארצות השפלה הבורגונדיות, והשלים את התהליך הזה בכך שנעשה לאדון היחיד של ארצות השפלה. רק [[בישופות לייז'|נסיכות-בישופות לייז']] ושתי טריטוריות קטנות יותר (המנזר הקיסרי סְטאבְלוֹ-מַלְמִדִי ודוכסות [[בויון]]) נותרו מחוץ לתחום שלטונו. סטאדהאודרים המשיכו להתמנות כדי לייצג את קרל ואחרי כן את בנו [[פליפה השני, מלך ספרד]], שירש ממנו את ארצות השפלה. מאחר שפליפה היה שליט [[ריכוזיות|ריכוזי]] ו[[אבסולוטיזם פוליטי|אבסולוטיסטי]] מאוד, כוחם הממשי של הסטאדהאודרים נחלש מאוד.
ב-[[1581]] התחולל [[המרד ההולנדי]], שבו המחוזות הצפוניים התנערו ב[[הצהרת ההתכחשות]] משלטון בית האבסבורג, כך שתפקיד הסטאדהאודר איבד את משמעותו המקורית - האדון הפיאודלי עצמו הודח מכיסאו. אף על פי כן, ב[[איחוד שבעת המחוזות]] החדש, שנודע בשם [[הרפובליקה ההולנדית]], נותרה המשרה על כנה. המדינה החדשה שקדה להתאים את המושגים והמוסדות הפיאודליים הקיימים למצב החדש, ונטתה לעשות זאת באופן שמרני - שהרי מלכתחילה הם מרדו נגד המלך כדי לשמר את זכויותיהם הקדומות. הסטאדהאודר כבר לא ייצג אדון הנמצא מעליו, ולפיכך הפך לנציג השלטוני הגבוה ביותר שנתמנה על ידי המועצה של כל מחוז. אף על פי שכל מחוז היה יכול למנות סטאדהאודר משלו, רוב הסטאדהאודרים החזיקו במינויים מכמה מחוזות בו זמנית. הסמכות הרבה ביותר היתה שייכת למועצה של כל מחוז, אבל לסטאדהאודר היו כמה זכויות-יתר משלו, כגון הזכות למנות בעלי-תפקידים מסוימים, לאשר מינויים של חברי המועצה או לבחור ראשי ערים מתוך רשימת מועמדים. בכך היתה לו השפעה עקיפה על המדיניות הכללית של המחוז. במחוז [[זלנד]] שימשו הנסיכים ל[[בית אוראנז']] כסטאדהאודרים וחברים במועצות של המחוז, כיוון שבין תואריהם היה גם התואר של מרקיזי [[פליסינגן]].
שורה 16:
אחרי הפלישה הצרפתית ב-[[1747]] נאלצו הרחנטים להיכנע ללחץ עממי ולקבל את [[וילם הרביעי, נסיך אורנז'|וילם הרביעי]], סטאדהאודר של פריסלנד וחרונינגן, כסטאדהאודר במחוזות האחרים. ב--[[22 בנובמבר]] 1747 הפכה משרת הסטאדהאודר באופן רשמי למשרה העוברת בירושה (erfstadhouder). מאחר שווילם, לראשונה בתולדות הרפובליקה, שימש כסטאדהאודר של כל המחוזות, התפקיד קיבל שם חדש ונקרא כעת "סטאדהאודר חנראל" (Stadhouder-Generaal, סטאדהאודר כללי).
לאחר מותו בטרם עת של וילם הרביעי ב-[[1751]] התמנה בנו התינוק כסטאדהאודר תחת חסותה של אמו כ[[עוצר (שליט)|עוצרת]]. האי-סדרים השלטוניים בתקופות העוצרוּת הזו עוררו איבה רבה, אשר הביאה להיווצרותה של תנועת "הפטריוטים" ב-[[1780]]. הפטריוטים השתלטו תחילה על מועצות-עיר רבות, אחרי כן על מועצת מחוז הולנד, ולבסוף הקימו מיליציות אזרחיות כדי להגן על עמדתם למול האורנז'יסטים. המדינה עמדה על סיפה של מלחמת אזרחים. בסופו של דבר, באמצעות התערבות צבאית [[פרוסיה|פרוסית]], הצליח ב-[[1787]] [[וילם החמישי, נסיך אורנז'|וילם החמישי]] לדכא את ההתנגדות, ומנהיגים רבים של הפטריוטים גלו ל[[צרפת]].
==סופו של תפקיד הסטאדהאודר==
| |||