אוריאל אקוסטה – הבדלי גרסאות

אולם באמסטרדם גילה אוריאל כי ה[[יהדות רבנית|יהדות הרבנית]] שונה לגמרי מהיהדות שהגדיר בעצמו. מופתע מהשוני, כתב בשנת [[‏1616]] את '''אחת עשרה התזות''', מסה המהווה התקפה על עיקרי היהדות הרבנית לעומת המקור התנ"כי. רבני אמסטרדם דרשו ממנו לחזור בו מכתביו, אך הוא סירב, ועל כן הוטל עליו [[חרם (הלכה)|חרם]]. החרם על ד'אקוסטה נמשך עשר שנים, ורק אמו קיימה איתו קשר. בתגובה הוחרמה אף היא על ידי הקהילה, ולאחר מותה הייתה בתחילה התנגדות בקהילה לקבור אותה. רבני אמסטרדם אף הצליחו לשכנע את מנהיגות העיר [[שרפת ספרים|לשרוף את ספרו]] החדש - '''בחינת מסורות הפרושים''' - באשמת [[מינות (יהדות)|מינות]]. החלטה זו שברה את רוחו של ד'אקוסטה באופן סופי והוא פנה למנהיגי הקהילה במטרה לחזור לקהלה. בטקס דומה לטקס החזרת הכופר אל הכנסייה התוודה ד'אקוסטה בפומבי על "חטאיו" ו"שגיאותיו" וקיבל עליו את הסמכות הרבנית.

 

 

בחודש אפריל של שנת [[1640]], כמה ימים לאחר הטקס, פרסם ד'אקוסטה את יצירתו האחרונה '''דוגמת חיי אדם''' (Exemplar Humanae Vitae) - מסה על סיפור חייו, והתאבד בירייה. קודם לכן ניסה לירות בדודו, שלדעתו היה אחראי להשפלתו זו, אך החטיא אותו.