משבר ליטל רוק – הבדלי גרסאות

ב-[[4 בספטמבר]] [[1957]] ניסו התלמידים האפרו-אמריקאיםאמריקנים להיכנס לבית הספר. [[אורוול פאבוס]], מושל [[ארקנסו]], ממתנגדיוממתנגדי האינטגרציה, הורה לחיילי [[המשמר הלאומי]] לחסום בגופם את דרכי הגישה של הילדים. ב-[[23 בספטמבר]] שוב ניסו התלמידים להיכנס, ונחסמו בשנית. למחרת, ב-[[24 בספטמבר]] 1957, שלח הנשיא [[דווייט אייזנהאואר|אייזנהאואר]] את [[הדיוויזיה המוטסת ה-101]] לליטל רוק כדי לאכוף את החלטת בית המשפט העליון ולספק הגנה על גופם ועל זכויותיהם של התלמידים. פעולה זו נתפסה על ידי דרומיים רבים כפלישה שנייה של כוחות הצפון והביאה לתסיסה רבה ולפעולות אלימות מצד מתנגדי האינטגרציה. לבסוף, למדו תשעת התלמידים בבית הספר באותה השנה, אבל סבלו במשך תקופה זו מאלימות פיזית ומילולית. בשנה העוקבת, [[1958]], ליטל רוק סגרה את בתי הספר הציבוריים שלה, כדי להימנע מקיום האינטגרציה.

במשך התקופה, בה סבלו התלמידים מהתעללויות שונות, הם זכו לסיוע ולייעוץ מדייזי בייטס, עיתונאית ופעילת זכויות אדם. בייטס ותשעת התלמידים קיבלו את מדליית ספרינגארן בשנת [[1958]]. בשנת [[1996]], שבעה מתוך תשעת התלמידים הופיעו בתוכנית הטלוויזיה של [[אופרה ווינפרי]] בה הם פגשו שוב חלק מהתלמידים הלבנים שהתעללו בהם בשעתו כמו גם תלמיד אחדאחר שהתחבר איתם. תשעת התלמידים זכו ב[[מדליית הזהב של הקונגרס]] האמריקני ב-[[9 בנובמבר]] [[1999]].

הפרשה כולה היא אבן יסוד במאבק ל[[זכויותלזכויות אדם]] בכלל ובזכויות האפרו-אמריקנים בפרט.