IRST – הבדלי גרסאות

 

מערכות לגילוי קרינה הן סבילות, כלומר - אינן פולטות [[קרינה]]. בניגוד למערכות פעילות, כמו [[מכ"ם]], המשדרות קרינה לצורך גילוי עצמים, מערכת ה-IRST משתמשת ב[[חיישן|חיישנים]] לגילוי קרינה תת-אדומה שנפלטת מגופים חמים. עקב כך ניתן לגלות מערכות פעילות כמו מכ"ם ב[[קולט אזהרות מכ"ם]], אך מערכות סבילות אינן ניתנות לגילוי.

 

ה-IRST יכול לספק רק את כיוון המטרה ביחס למטוס ולכן כוללות מערכות IRST בדרך-כלל מגלה טווח מבוסס [[לייזר]], על-מנת לסייע לטייס בביצוע ירי תותח או שיגור טילים באופן יעיל (טכנית, ניתן להעריך את הטווח על-פי חתימת התת-אדום של המטרה או גורמים אחרים).

 

השימוש הראשון ב-IRST היה כנראה ב[[מטוס קרב|מטוסי הקרב]] האמריקניים [[F-101 וודו]] ו-[[F-102 דלתא דאגר]]. היו אלו מערכות פשוטות שכללו חיישן תת-אדום עם צמצם אופקי מסתובב מלפניו. כאשר זוהתה קרינה תת-אדומה הוצג חיווי ("בליפ") על תצוגה ב[[תא טייס|תא הטייס]], בדומה לתצוגת מכ"ם. ה-IRST נועד בעיקר לסייע למפעיל המכ"ם לסובב אותו לכיוון המשוער בו נמצאת המטרה, בתקופה שבה היה צריך "לנעול" את המכ"ם ידנית על המטרות. תועלת המערכת הייתה מוגבלת, ועם כניסתם לשימוש של מערכות מכ"ם מתקדמות יותר הופסק השימוש באמצעי זה.

 

ניתן לשעבד למערכת IRST גם [[כוונת]] [[אופטיקה|אופטית]] מגדילה רגילה, על-מנת לסייע למטוס המצויד ב-IRST לגלות את המטרה בטווח רחוק. מטוסי ה-[[F-14 טומקט]] של [[צי ארצות הברית]] השתמשו במערכת מעין זאת, על מנת לעמוד בדרישות הצי לזיהוי חזותי לפני פתיחה באש. בניגוד למערכות ראיית לילה (FLIR) רגילות, מערכת IRST מחפשת למעשה סביב המטוס בדומה לדרך בה מכ"ם הזז מכנית (או אפילו אלקטרונית) עובד. כאשר מתגלה מטרה פוטנציאלית אחת או יותר תדווח המערכת לטייס ותציג את מיקומה של כל מטרה ביחס למטוס על-גבי צג, בדומה למכ"ם. שוב בדומה לאופן פעולתו של מכ"ם, הטייס יכול להנחות את ה-IRST לעקוב אחר מטרה אחת כרצונו, ברגע שהיא זוהתה, או לסרוק בכיוון מסוים אם יש סיבה לחשוב שישנה שם מטרה.

 

* [[נשק מונחה]]