S-125 נייבה – הבדלי גרסאות

{{טיל

|שם= S-125 נייבה

|יעוד=[[טיל קרקע-אוויר]]

|יצרן=

המערכת נכנסה לשרות בשנת [[1961]] ונפרסה באתרים שונים סביב [[מוסקבה]]. בשנת [[1964]] פותחה גרסה M המשודרגת. ומאוחר יותר גרסה M1.

 

סוללות טילי SA-3 מאורגנות לרוב ב"חטיבות טק"א כבדות" הכוללות 4-6 סוללות SA-3 ו-[[SA-2]]. נוכח ממדיהם הפיזיים הגדולים של המכ"ם ושל הטילים, רמת הניידות של המערכת נמוכה יחסית וזמן העתקת מיקומה של סוללת טילי SA-3 הינו מספר שעות. מהירות הנסיעה המרבית של חלקי המערכת היא כ-30 [[קמ"ש]].

 

הטיל הנמצא בשימוש במערכת ה-S-125 הוא ה-V-600 או ה-V-601 המשופר. ל-V-600 יש טווח של כ-15 ק"מ והוא בעל ראש קרב במשקל 60 ק"ג, לדגם המשופר יותר, V-601, יש טווח מקסימלי של 35 ק"מ והוא בעל ראש קרב במשקל 70 ק"ג.

 

מאיץ הטיל מונע בדלק מוצק ותפקידו להקנות לטיל את האנרגיה הקינטית הראשונית. בתום שלב ההאצה (בוסט) ניצת המנוע בטיל עצמו המונע אף הוא בדלק מוצק. מהירות הטיל בשלב השני כ-3 עד 3.5 [[מספר מאך|מאך]] (מעט מהיר יותר מטיל ה- SA-2).

 

המכ"מים המשמשים את מערכת ה-SA-3 הם:

* מכ"ם "P-15 "Flat Face או "P-15M(2) "Squat Eye בעל הספק של 380 קילוואט, המשמש לגילוי ורכישת מטרות (משתמשים בו גם במערכת [[SA-6]] וה-[[SA-8]] והטווח שלו הוא 250 ק"מ).

תהליך היירוט מתחיל בהעברת נתוני מטרה ממכ"ם הגילוי הסוללתי למנ"א. המנ"א מרכישה את נתוני המטרה ועל פי נתוני המטרה משוגר טיל (על פי הדוקטרינה הסובייטית לרוב משוגרים 2 טילים לכל מטרה) לאחר הפרדת הטיל מהמאיץ (בוסטר) מתחיל שלב הניהוג למטרה. הטיל "פסיבי" ומקבל את פקודות הניהוג בשידור רדיו מהמנ"א.

 

בפברואר [[1970]] הגיעה המערכת במסגרת [[מבצע קווקז|חיל המשלוח הסובייטי למצרים]] באניות משא וב[[רכבת אווירית]] ונפרסה בשלב ראשון סביב [[קהיר]]. זמן קצר לפני הגעתם החלו המצרים בהקמת מחפורות לסוללות בסמוך ממערב ל[[תעלת סואץ]] שצורתם שונה מהמחפורות המוכרות של סוללות טילי ה - [[SA-2]].

מפקד חיל האוויר [[מוטי הוד]] ביקש בישיבת מטכ"ל לתקוף את הסוללות ולהשמידן מהאוויר אך בקשתו נדחתה מחשש לפגיעה בצוותים [[ברית המועצות|הסוביטיים]] שהפעילו אותם. במקום זאת התקבלה החלטה למנוע מהמצרים מלקדם את הסוללות למרחק קטן מ- 30 ק"מ מהתעלה כך שלא יפגע חופש הטיסה של חיל האוויר מעל לתעלה.

ב[[מלחמת שלום הגליל]] כבר הייתה המערכת למיושנת ולחיל האוויר היו האמצעים הדרושים לשיבוש המערכת ולהשמדתה מהאוויר באופן יעיל ללא אבדות כלל.

 

למערכת קיימת גרסה ימית בעלת [[קוד דיווח נאט"ו]]: '''SA-N-1 Goa'''.

בשנת [[2000]] פותחה ב[[רוסיה]] גרסה מתקדמת הנקראת "S-125 פצ'ורה-2". גרסה זו היא תוצאה של שדרוג המערכות הקיימות ברוסיה שהפכו למיושנות והוצאו משרות (בדרך כלל הוחלפו במערכת [[S-300]]) וזאת במטרה להפכם לאטרקטיביות לייצוא. ה-"פצ'ורה-2" בעל טווח ארוך יותר, יכולת העסקה של מטרות מרובות ובעל הסתברות להרג גבוה יותר. המשגר הועבר ל[[משאית]], דבר ששיפר ניידותן שנחשבה לנמוכה בדגמים הקודמים. מערכת ה-"פצ'ורה-2M" מיועדת גם לירוט [[טיל שיוט|טילי שיוט]]. בין המדינות המפעילות את הדגם המשופר "S-125 פצ'ורה-2M": [[סוריה]], [[מצרים]], [[לוב]] ועוד{{הערה|{{ynet|רון בן ישי|דיווח: נ"מ בדרך לסוריה. ומשם לחיזבאללה?|3644765|26 בדצמבר 2008|}}}}.

 

מעל 20 מדינות מפעילות את מערכת ה-S-125 נייבה. בין המדינות ניתן למצוא את: [[אלג'יריה]], [[גאורגיה]], [[וייטנאם]], [[לוב]], [[מצרים]], [[סוריה]],[[צפון קוריאה]] ועוד. בחלק מהמדינות המערכת הוצאה כבר משימוש, ביניהן: [[הודו]], [[עיראק]], [[רוסיה]], [[רומניה]] ועוד.

 

 

<gallery>

תמונה:FlatFace.JPG| מכ"ם "Flat Face"

</gallery>

 

{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:S-125|שם ויקישיתוף=S-125 נייבה}}