|
|
|
==התפתחות בתי הבאר==
במהלך המאה ה-1819 החל תהליך של יציאה מחומות העיר [[יפו]]. בעלי פרדסים בסביבתה החלו לעבור להתגורר בתחומי הפרדסים, והקימו את בתיהם בסמוך ל[[באר מים|בארות]] ששימשו אותם. לשם הגנה, הוקף הפרדס כולו ב[[חומה]], וכך נוצרו מתחמים של מבני מגורים מוקפים [[בוסתן|בוסתנים]] ירוקים. הבתים הוקמו בדרך כלל מ[[כורכר]], ובתחילה היו בני קומה אחת. לקראת סוף המאה ה-19 נעשה מקובל יותר להוסיף קומה שנייה, ולעתים אף מבנה נפרד. כך נוצרה הפרדה בין בעלי הבית (שהתגוררו בקומה השנייה או ב[[וילה|ווילה]] הסמוכה) לבין הפועלים, הבהמות והמחסנים. בקומת הקרקע נערכה גם לעתים פעילות [[מסחר]]. בבתיהם של הפרדסנים העשירים יותר גם טויחו קירות הכורכר הפשוטים, ונוספו בהם [[רעף|רעפים]], [[מעקה|מעקות]] [[ברזל]] ורצפות הכוללות [[אריח]]ים מעוטרים.
הבארות נחפרו בחלק הגבוה ביותר של מתחם בית הבאר, והמים נשאבו באמצעות מערכות של שני גלגלים, אופקי ואנכי, שהונעו באמצעות [[גמל]]ים או [[פרד]]ים. מאוחר יותר הוקמו מערכות מודרניות יותר, המונעות באמצעות [[מנוע]] המופעל ב[[סולר]]. בסמוך לבאר הוקמה [[בריכת אגירה]], ממנה זרמו המים ב[[תעלה|תעלות]] לשם [[השקיה|השקיית]] הפרדסים, באמצעות [[כוח הכבידה]]. בכמה בתי באר הועברו מים גם ל[[סביל]] שהוקם מחוץ לחומה המקיפה אותם.
|
