הפרלמנט של יפן – הבדלי גרסאות

'''הדיאט של יפן''', או ה'''קוקאי''' (ב[[יפנית]]: '''国会'''), היאהוא [[פרלמנט|בית המחוקקים]] ה[[יפן|יפני]]. הדיאט מורכבתמורכב משני בתים: [[בית עליון|הבית העליון]] הוא בית היועצים (参議院) ו[[בית תחתון|הבית התחתון]] הוא בית הנבחרים (衆議院), אשר כל אחד מהם נבחר בשיטת בחירות מקבילה. בנוסף לחקיקת חוקים, בסמכות הדיאט לבחור את [[ראש ממשלת יפן|ראש הממשלה]] ו[[הצבעת אי אמון|אמון]] הדיאט נדרש לפעילות ה[[ממשלת יפן|ממשלה]]. הדיאט היפניתהיפני התכנסההתכנס לראשונה ב-1889, לאחר אימוץ [[חוקת מייג'י]], והייתהוהיה להלו סמכות חקיקה משותפת עם ה[[קיסר יפן|קיסר]]. משנת [[1947]], תחת [[חוקת יפן]] החדשה, מוגדרתמוגדר הדיאט כגוף השלטוני הגבוה ביותר במדינה. משכן הדיאט נמצא ברובע [[צ'יודה]] ב[[טוקיו]].

בית המחוקקים המודרני הראשון ביפן היה הדיאט הקיסריתהקיסרי, שקמהשקם מיסודה של חוקת מייג'י. חוקה זו נתקבלה ב-11 בפברואר [[1889]], והדיאט שקמהשקם התכנסההתכנס לראשונה ב-[[29 בנובמבר]] [[1890]] לאחר כניסתה של החוקה לתוקף. הדיאט הורכבההורכב מבית נבחרים ומבית אצילים. בית הנבחרים נבחר בבחירות ישירות על ידי בעלי [[זכות הצבעה]] שלא ניתנה לכל האוכלוסייה, ורק ב-[[1925]] הורחבה זכות ההצבעה לגברים מעל גיל 25. בית האצילים, בדומה ל[[בית הלורדים]] ה[[הממלכה המאוחדת|בריטי]], כלל [[אצולה|אצילים]] בעלי [[תוארי אצולה]] בכירים.

הדיאט הקיסריתהקיסרי עוצבהעוצב בחלקהבחלקו לאור דגם ה[[ריייכסטאג]] הגרמני ובחלקהובחלקו לאור [[שיטת וסטמינסטר]]. תחת חוקת מייג'י, שבה היה לקיסר תפקיד פוליטי משמעותי, כל חוק או תיקון לחוקה היה חייב הן את אישור הדיאט והן את אישור הקיסר. משמעות הדבר הייתה שלקיסר לא הייתה יכולת לחוקק באמצעות הוצאת [[צו]]וים, אך כן היה באפשרותו להטיל [[וטו]] על החלטות הדיאט. לקיסר באותה עת הייתה גם הסמכות למנות ראש ממשלה ושרים, כך שלא תמיד היה לראש הממשלה את אמון הדיאט. לדיאט גם היה כוח מוגבל בעניין התקציב, שכן אף שהיה באפשרותהבאפשרותו להטיל וטו על התקציב המוצע, אם לא גובש תקציב חדש, התקציב של השנה שעברה נמשך בתוקפו.

עוד בטרם אימוץ החוקה החדשה חוקק חוק המרחיב את זכות ההצבעה לנשים, ועם כניסתה לתוקף בשנת [[1947]], עת התקבלה כתיקון לחוקת מייג'י לצורך רציפות תחיקתית, חל מפנה בסמכויות הדיאט, אשר הפכההפך לגוף השלטוני העליון במדינה.

סעיף 41 לחוקת יפן מגדיר את הדיאט כגוף השלטוני הגבוה ביותר במדינה וכגוף המחוקק היחיד בה. זאת, בניגוד גמור לחוקת מייג'י שהגדירה את הקיסר כבעל הסמכות המחוקקת, אם כי בהסכמת הדיאט. בסמכות הדיאט לא רק חיקוק חוקים, אלא גם אישור התקציב השנתי המוגש על ידי הממשלה ואשרור אמנות. כמו כן, הדיאט יכולהיכול ליזום ניסוח הצעות לתיקון החוקה, אשר אם מאושרות ב[[רוב מיוחס]] של שני שלישים בכל אחד מהבתים, עוברות לאישור [[משאל עם]]. על מנת שחוק יאושר, הוא צריך לעבור בשני הבתים ולקבל את חתימת הקיסר, אם כי לקיסר אין זכות לסרב לחתום על חוק, וחתימתו היא עניין רשמי גרידא.

העליונות השלטונית של הדיאט מתבטאת בכך שראש ממשלת יפן נבחר מבין חברי הדיאט, כמו גם מחצית משרי הממשלה, והממשלה כולה נדרשת לאמון הדיאט. בסמכות הדיאט לקיים חקירות בהתייחס לפעילות הממשלה, ועל ראש הממשלה וחברי ממשלתו להשיב לשאילתות המוגשות מטעם חברי הדיאט ולועדותולוועדות חקירה מטעמה. הדיאט גם יכולהיכול להדיח שופטים מתפקידם אם הורשעו בפלילים או במנהל לא תקין.

לפי החוקה, הדיאט חייבתחייב להתכנס לפחות פעם אחת בשנה. להלכה, רק בית הנבחרים מתפזר לפני בחירות, אולם בעת שבית זה מפוזר, בית היועצים על פי רוב סגור. הקיסר הוא הדמות שמכנסת ומפזרת את הדיאט, אלא שהוא מוכרח לעשות זאת בעצת הממשלה. בעת חירום ראש הממשלה יכול לכנס את הדיאט לישיבה שלא מן המניין, ובאופן דומה ישיבה שלא מן המניין יכולה להתכנס לדרישת רבע מהצירים של כל אחד מהבתים. בפתיחת כל מושב נושא הקיסר [[הנאום מן הכס|נאום מן הכס]] שבו הוא מפרט את תוכניות הממשלה לשנה הבאה מ[[כס]]ו בבית היועצים.

נוכחות של שליש מן הצירים בכל בית מהווה [[קוורום]], והדיונים מתקיימים בפומבי, למעט אם שני שלישים מהנוכחים מחליטים כי יתקיים בדלתיים סגורות. לכל בית יושב ראש אשר לו קול מכריע במקרים של שיוויון בהצבעה. כל בית קובע לעצמו את ההליכים הפרלמנטריים, ולו האחריות להטיל משמעת על חבריו. לכל שר הזכות להופיע בפני כל אחד מהבתים ולנאום בדבר הצעת חוק, וכל אחד מהבתים יכול לדרוש את הופעת השרים לפניו.