ברווז עצים – הבדלי גרסאות

'''ברווז עצים''' (ב[[אנגלית]]: Aix sponsa), ידוע גם בשם '''ברווז קרולין''', הוא מין של [[ברווז]] הנפןץשתפוצתו ב[[צפון אמריקה]]. זהו אחד מ[[עוף מים|עופות המים]] הצבעוניים ביותר ב[[צפון אמריקה]].

גודלו של ברווז עץ בינוני, גודלו של מבוגר ממוצע 47 - 54 [[ס"מ]] (19 - 21 [[אינץ']]) עם מוטת כנפיים באורך של 66 - 73 [[ס"מ]] (26 - 29 [[אינץ']]). גודלו כשלושה רבעים מאורך של [[ברווז בר]] מבוגר. הוא חולק [[גנים]] עם [[מנדרין סיני (עוף)|מנדרין סיני]].

כאשר הם שוחים, ברווזי העצים מזיזים את הראש קדימה ואחורה בתנועת טלטול, מה שהופך אותם לקליםלקלי לזיהויזיהוי.

איזור הרבייה ו[[בית גידול|בית הגידול]] שלהם הוא [[ביצה (סביבה טבעית)|ביצות]] מיוערות, [[אגם|אגמים רדודים]], [[בריכה|בריכות טבעיות]] ו[[נחל|נחלים]] ב[[מזרח]] [[צפון אמריקה]], בחוף המערבי של [[ארצות הברית]] וב[[מערב]] [[מקסיקו]]. בדרך כלל הם מקננים בחללים ש[[עץ|בעצים]] הקרובים ל[[מים]], למרות שהםדהם מנצלים [[קינון|תיבות קינון]] המוצבות ב[[ביצה (סביבה טבעית)|ביצות]], אם זמין. הנקבות מרפדות את הקן בנוצות וחומרים רכים אחרים, ומרכיבים אותו בראש העץ כדי לספק הגנה מטורפים. בניגוד לברווזים אחרים, לברווז העצים יש טפרים חדים עלעבור מנת לאפשריכולת התיישבות על עצים.

נקבות, בדרך כלל מטילות בין 7 ל-15ל15 ביצים בהדגרה, בממוצע לשלושים ימים. עם זאת, אם תיבות הקינון ממוקמות קרובות זו לזו, הנקבות יטילו ביצים בקנים של שכניהם, שעשוי להוביל ל-30ל30 ביצים ולדגירה כושלת, התנהגות זו מכונה "הטלת קן".

לאחר הבקיעה, ברווזונים קופצים מהקן שבעץ, ועושים את דרכם אל המים. ה[[אמא]] קוראת להם, אבל זה לא עוזר בשום דרך. הברווזונים יכולים לקפוץ מגובה של 88 מטר (290 רגל), ללא פגע. הם מעדיפים לקנן על מים צעירים כאשר יש נחיתה רכה, אבל הקן יכול להיות עד 140 מטר מ[[קו חוף|קו החוף]]. ברווזונים יכולים למצוא את מזונם בזמן.

==תפוצההפצה==

ברווזי העצים בכל ימות השנה נפוציםמופצים במגוון מקומות ב[[דרום אמריקה]], אבל רוב האוכלוסייה נודדת ל[[צפון אמריקה|צפון]] לקראת ה[[חורף]]. הם נודדים בחורף מעל דרום אמריקה מעל [[האוקיינוס האטלנטי]]. 75% מהברווזים שב[[האוקיינוס השקט|אוקיינוס השקט]] לא נודדים. ברווזי העצים גם נורא פופולריים, בשל נוצותיהם הססגוניות והמושכות.

אוכלוסיית ברווזי העצים הייתה בירידה רצינית בסוף [[המאה ה-19]] כתוצאה של אובדן בתי גידול ציד קשה לצאכיעובר הפקתשוקים בשרובשר ונוצות לשוק כובעי הנשים באירופה. בתחילת [[המאה ה-20]] אוכלוסיית ברווזי העצים נעלמה כמעט לחלוטין, ולא ניתן כמעט למצוא ברווזי עצים כמו בעבר. בתגובה לכך אמנת הציפורים הנודדות הוקמה ב[[1916]], וחקיקת חוק נגד ציד ברווזי עצים חוקק ב[[1918]], ואוכלוסיית ברווזי העצים החלה להתאושש באיטיות. עד סיום הציד ללא הפיקוח ועד נקיטת האמצעים כדי להגן על בתי הגידול הנותרים, אוכלוסיית ברווזי העצם החלה להתאושש רק בשנת [[1920]]. פיתוח תיבות הקינון המלאכותיותהמלאכותיים בשנת [[1930]], גרםנתן עוד להתפתחותהתקדמות בגדילת אוכלוסיית ברווזי העצים.

בעלי קרקעהקרקע, כגון מנהלי [[פארק|פארקים]] ו[[שמורת טבע|שמוורת טבע]] יכלו לעודד רביית ברווזי עצים על ידי בניית תיבות קינון ליד אגמים, ביצות, בריכות ונחלים. [[פולדה]], מינוסטה אימצה את ברווז העצים כקמע רשמי, ולכן ניתן למצוא תיבות קינון רבות באיזור.

הגידולהרחבת באוכלוסייתאוכלוסיית ה[[בונה]] בצפון אמריקה לאורך כל טווח סייע גם כבית גידול אידאלי וביצה עבור ברווזי העצים, מה שהגדיל אף יותר את אוכלוסיית ברווזי העצים.

אוכלוסיית ברווזי העצים גדלה במידה רבה בשנים האחרונות. כתוצאההגדלת מהגדלתעבודות כמותבנייה של תיבות הקינוןקינון חיוני עבור התרבות ברווזי העצים. במהלך שעונות עופות המים פתוחה, ציידים הורשו לקחת שני ברווזים עצים ליום אחד. עם זאת, לקראת עונת 2008-2009, הועלתה וההגבלותההגבלה עלעד שלושה הצידברווזים. ברווז העצים הפלך להיות הברווז השני הנפוץ ביותר בצפון אמריקה, אחרי [[ברכייה]].