ועידת כלקדון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 18:
 
==מהלך הוועידה והחלטותיה==
הקיסר החדש מרקיאנוס כינס, לבקשת האפיפיור לאו הראשון, [[ועידה אקומנית]] חדשה בנושא המחלוקת המונופיזיטית;. כמו כן הוא החזיר לתפקידם את הבישופים שהודחו שנתיים לפני כן באפסוסבועידת אפסוס השניה. בהתחלה תוכנן שהוועידה תתקיים ב[[ניקיאה]], אך ברגע האחרון היא הועברה קרוב יותר לבירה, לכלקדון שעל גדת ה[[בוספורוס]], כדי שהקיסר יוכל לפקח עליה ביתר קלות. הוועידה נפתחה ב-[[8 באוקטובר]] [[451]] בניהולו של הלגאט האפיפיורי פסכניוס. בוועידה נכחו כ-500 בישופים, ובהם אוזביוס מדורילאום ודיוסקורוסוגם דיוסקורוס האלכסנדרוני. שהחרים את האפיפיור לאו הראשון לאחר ועידת אפסוס השניה, שנתיים קודם לכן.
 
במושבה הראשון, הוועידה עסקה בעניינה המרכזי, והוא - מינותו של אוטיכס, הלטרוקיניום באפסוס ומשפטו של דיוסקורוס האלכסנדרוני. הקטגור כנגד דיוסקורוס היה אוזביוס מדורילאום, אשר מנה את כל מהלכיו הכוחניים של דיוסקורוס בוועידת אפסוס השנייה ובנוסף לכך הביא עדויות של כמה בישופים מצריים שטענו כי דיוסקורוס הוא אדם אלים ואכזרי. דיוסקורוס בתגובה, סירב להופיע בפני הוועידההועידה והורשע שלא בפניו. הוועידה הדיחה את דיוסקורוס מתפקידו כפטריארך אלכסנדריה, ביטלה את כל תקנותיו, ובנוסף לכך גינתה את אוטיכס ואת הלטרוקיניום של אפסוס. עם זאת, שאר הבישופים שנכחו באפסוס והצביעו בעד אוטיכס ונגד פלביאנוס לא הודחו ולא גונו, שכן הם הביעו [[חרטה]] וטענו כי פעלו מתוך פחד מפני דיוסקורוס האלכסנדוני, ראש הועידה דאז. כמו כן הוועידה הכריזה [[אנאתמה]] ([[חרם חברתי|חרם]] מהדרגה העליונה) על [[נסטוריוס]].
 
הנושא השני על סדר יומה של הוועידה היה גיבוש אחידות בנושא יסודות האמונה הנוצרית. בעניין זה הסכימו כל הנוכחים כי יש ללכת בשביל הזהב שבין הקיצוניות הנסטוריאנית לבין הקיצוניות המונופיזיטית, כדרכםוללכת בדרכם של לאו הראשון וקירילוס האלכסנדרוני שנוסחתם התאולוגית היתה יחסית מאוזנת יותר. עם זאת, לא כל הנוכחים הסכימו לחתום על איגרתו של לאו הראשון לפלביאנוס, ושאר הניסיונות לגבש נוסח אחיד ליסוד האמונה הנוצרית עלו בתוהו. לאור זאת, פסכניוס והקיסרהלגאט ומרקיאנוס הקיסר איימו להעביר את הוועידההועידה לאיטליה, דבר שהיה לא-נוח לרוב הנוכחים מבחינה גאוגרפית, שבאושכן הם באו ברובם מהמזרח הקרוב, ותחת איום זה הם הסכימו להוסיף לקרדו משפט שאישר את קביעתו של לאו הראשון, כי לישו יש שתי מהויות בלתי-מתחלפות ובלתי-נפרדות.
 
מתוך ההגדרה של הוועידה:
שורה 32:
{{ש}}כפי שלפני כן לימדו אותנו הנביאים אודותיו, והאדון ישו כריסטוס עצמו, וכפי שנמסר לנו בסימן האמונה של האבות."}}
 
כמו כן עסקה הוועידה בנושא ה[[נזיר (נצרות)|נזורה]], וקבעה איסור על נזירים ונזירות להינשא, קבעה כי על הנזירים להיות מופת של אורח חיים נוצרי, ועסקה במערכת יחסי הגומלין בינם לבין הכנסייה ובעלי התפקידים הדתיים בה.
 
הוועידה ניסחה את הקנון הרביעי המתייחס לנושא הנזורה, בו הוגדרו הנזירים כאנשים חילוניים וחסודים (כלומר לא כמרים) ועליהם להיעזר בשירותי נושאי המשרות הכנסייתיות. הקאנון הרביעי התייחס גם למערכת היחסים בין ה[[בישוף]] לבין הנזירים החיים בתחומי ה[[דיוקסיה]] שלו וקבע את סמכותם של הבישופים על הנזירים, קבע כי על הבישוף להעניק לנזירים כסף לקיומם ובתמורה הנזירים כפופים מבחינה דתית לבישוף. בנוסף, הנזירים צריכים לחיות במקום מוגדר ויציאה ממקום זה דורשת אישור הבישוף. נקבע גם כי לבישופים הזכות להתיר או לאסור הקמתם של מנזרים חדשים. {{ציטוט|תוכן="אלה המצטרפים לחיי מנזר באמת ובתמים, ייחשבו כראויים להוקרה מתאימה. אך מפני שרבים משתמשים בתירוץ של מעמד נזירי וגורמים לתוהו-ובוהו גם בכנסיות וגם בחיים האזרחיים, נודדים בערים בהעזה וללא סיבה מוצדקת וכביכול שואפים אפילו להקים לעצמם מנזרים; מוחלט בזה, שלא יכולים לבנות או להקים מנזר או בית תפילה, בשום פנים ואופן, שלא על דעת בישוף העיר, אולם הנזירים, אשר נמצאים באיזור כלשהו או עיר, חייבים להיות כפופים לבישוף, לשמור על השקט, להיות שרויים בצום ותפילה במקומות שנועדו לכך, להימנע מלהתערב ולפסוק בעניינים הכנסייתיים או החילוניים ולא לעזוב המנזרים שלהם, אלא ברשות בישוף העיר. אין לקבל שום עבד למנזר, כדי שיהיה נזיר, שלא לפי רצון אדוננו. אנו קובעים שמי שיעבור על תקנה זו שלנו, מוגדר כשרוי בחרם, כדי ששם האלוהים לא יחולל. עניינו של בישוף העיר הוא לדאוג למנזרים בצורה מתאימה.|מקור=J.D. Mansi,''' Sacrorum conciliorum''' nova et amplissima collectio t 7 c 359 Canon 4}}