רסטורציית קנמו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תקלדה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{היסטוריה של יפן}}
'''רסטורציית קנמו''' (או '''קמו'''; ב[[יפנית]]:建武の新政) היא שמה של תקופה ב[[היסטוריה של יפן]], בין [[תקופת קאמאקורה]] ו[[תקופת מורומאצ'י]] בשנים [[1331]] עד [[1336]], והיא נקראת על שם הפעילות הפוליטית שארעה בה. הרסטורציה הייתה ניסיון של ה[[קיסר יפן|קיסר]] [[גו-דאיגו (קיסר יפן)|גו-דאיגו]] להשיב את השליטה ב[[יפן]] לחצר הקיסרית ולאצולה, ובכך להחזיר למדינה את השלטון האזרחי לאחר מאה וחצי של [[שלטון צבאי]]. ניסיון הרסטורצייה נכשל בסופו של דבר ואת השלטון נטל הגנרל [[אשיקאגה טאקאוג'י]], וזו הייתה הפעם האחרונה שהקיסר החזיק בכוח בסמכות כלשהי עד [[רסטורציית מייג'י]] ב-[[1868]].
==רקע==
לאחר שקיבל את התואר [[שוגון]] מהקיסר ב-[[1192]], נטל [[מינאמוטו נו יוריטומו]] את השליטה ביפן, והקים את ממשלתו בקאמאקורה. לקראת סוף [[תקופת קאמאקורה]] התגלע ויכוח בחצר הקיסרית שהוביל לפיצול במשפחה הקיסרית באשר למי היורש לכס, ובתיווך השוגון החליטו שני ענפי המשפחה למנות קיסר לסירוגין. הפתרון החזיק מעמד מספר חילופים עד שהקיסר גו-דאיגו] החליט להכתיר את בנו ליורש, ובכך הפר את מצוות השוגונות. בתגובה, [[גלות|הגלה]] השוגון את גו-דאיגו ב-[[1331]], אך קבוצה של נאמנים בראשותו של [[מסשיגה קוסונוקי]] באו להגנתו, ולאחר מכן הצטרף אליהם טאקאוג'י אשיקאגה, שנשלח לבירה [[קיוטו]] בפקודת השוגון על מנת לדכא את המרד. בכוחות משותפים עלו המורדים על הבירה הצבאית [[קאמאקורה]], כבשו אותה ב-[[1333]], ובכך הכניעו את השוגונות.
==מטרות הרסטורציה==
כשעלה גו-דאיגו לכס הקיסרות ב-1318, מיד הצהיר על כוונותיו לשלוט בעצמו, ללא התערבות הצבא בקאמאקורה. הבעיה הגדולה ביותר שניצבה בפניו, מלבד הסכנה שעדיין היוותה השוגונות, הייתה שאלת בעלי הנחלות השונים ברחבי המדינה. לבעלי הנחלות הייתה מידה מסוימת של עצמאות פוליטית, והפטורים שקיבלו מתשלום [[מס]]ים הותירו את אוצר הממשלה בחיפוש מתמיד אחר מקורות הכנסה, ובכך ערערו את הסמכות המרכזית. עם זאת, לא התכוון הקיסר לבטל שיטה זו, שכן הוא חב את שיבתו לכס לצבאות הסמוראים של אותם בעלי נחלות ממערב יפן, שהכניעו את השוגונות בקאמאקורה.
גו-דאיגו השיב לעצמו מספר נחלות שהיו בשליטת משפחתו בעבר, ואת חלקן העביר למקדשים [[בודהיזם|בודהיסטים]] שונים בתקווה לזכות בתמיכתם, אך רווחתם של תושבי הנחלה נזנחה והתלונות החלו להערם במקדשים. הקיסר לא הבין את חשיבות המעמד הלוחם ליציבות שלטונו, ובמקום [[קבוצת פנים וקבוצת חוץ|העדיף לתגמל את מקורביו]]. לאחר שתגמל מוסדות דתיים, התפנה הקיסר [[קובץ:Emperor Godaigo.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הקיסר גו-דאיגו]]לחלק את אדמות [[שבט הוג'ו]], וסמוראים רבים העלו את דרישותיהם לחלק. מנהיגי הצבאות שהכניעו את השוגונות, אשיקאגה
למשל, קיבלו את החלק הארי של אדמות אלה, ובכך בעצם שבה השליטה בנחלות למצבאים חזקים שלא היו כפופים לקיסר. הטעות הגדולה יותר של הקיסר הייתה בכך שלא חילק מספיק אדמות לסמוראים מהמעמד הנמוך יותר שתמכו בו, וכדי להוסיף חטא על פשע, דרש גו-דאיגו מסים ממעמד זה על מנת שיוכל לבנות לעצמו ארמון. עד שנת [[1335]] איבדו הקיסר והאצולה את תמיכת המעמד הלוחם.
בהמשך שלח הקיסר את בנו בן השש ל[[פרובינציה|פרובינציית]] מוטסו (כיום החלק המזרחי של אזור [[טוהוקו]]) ושם ניסה למנותו למושל המחוז. בנוסף, הוא העניק לשניים מבניו, הנסיכים מורינאגה ונורינאגה, את התואר שוגו. הדבר הכעיס את אשיקאגה, שהאמין שלממסד הצבאי הזכות לשלוט במדינה, ולא ראה עצמו חוטף שלטון אלא השליט החוקי מתוקף היותו נצר ל[[שבט מינאמוטו]]. לאחר הכנעת צבא הוג'ו ב-1333 בקאמאקורה, מילא אישקאגה את משרדי השלטון במקום באנשיו והמשיך את הפעילות ה[[ביורוקרטיה|ביורוקרטית]] בה עסקו קודמיו. עמידתו זו, כנציג המעמד הלוחם, מול השלטון המרכזי של הקיסר בקיוטו הפך אותו לסמל מעמדו והסמוראים הממורמרים החלו להתאסף סביבו.
יריבו העיקרי של אשיקאגה היה הנסיך נורינאגה, השוגון החדש, שבאופיו נטה לממשל אזרחי ונהנה ממוניטין בקרב האצולה במדינה. בנוסף, הוא גייס לשורותיו את יושיסאדה ניטה, אחד מבעלי בריתו החשובים של אקישאגה במאבק להשבת הכוח לקיסר. המתח בין אשיקאגה לקיסר גבר בהדרגה, עד שהראשון [[מעצר|עצר]] את השוגון מורינאגה והחזיק אותו, ראשית בקיוטו ולאחר מכן העבירו לקאמאקורה, שם נותר כלוא עד אוגוסט [[1335]]. בינתיים ניסו השורדים מבית הוג'ו להשיב את השוגונות על כנה בקאמאקורה, ופתחו במרד. תוך זמן קצר השתלטו המורדים על העיר, אך לפני שנסוגו מהעיר ערפו אנשי אשיקאגה את ראשו של מורינאגה. לאחר ששמע על נפילת קאמאקורה לידי המורדים ביקש אישקאגה מהקיסר שיעניק לו את תואר השוגון ושיתיר לו לכבוש את העיר מחדש. הקיסר סירב לבקשה אך אשיקאגה יצא בכל זאת, הביס את המורדים והקים את מושבו בקאמאקורה. כשהוזמן לשוב לקיוטו, דחה אישקאגה את ההזמנה בטענה כי הוא חש בטוח יותר במקום מושבו החדש.
==מלחמת אזרחים==
הקיסר הבין שהוא איבד את השליטה באשיקאגה, שהחל למנות מושלי מחוזות על דעת עצמו, ללא הסכמה קיסרית. בתגובה, קרא הקיסר לסמוראים ברחבי המדינה להצטרף לצבאו של ניטה שעמד לצאת כנגד צבאו של אישקאגה, ובמקביל קרא אשיקאגה לסמוראים להצטרף אליו ולהשמיד את ניטה. בשלב זה היה אשיקאגה סמלו של המעמד הלוחם, שסמך עליו שימלא את צרכיהם, ואכן נהנה מחנהו מיתרון מספרי גדול. ב-[[23 בפברואר]] [[1336]] הפסיד צבאו של ניטה, אישקאגה כבש את הבירה ושם קץ לרסטורציית קנמו. הקיסר נמלט מהבירה ונאלץ לברוח ל[[קיושו]], שם הקים חצר קיסרית מתחרה, ובעצם פתח את [[תקופת שתי החצרות הקיסריות]].
==לקריאה נוספת==
<div class="mw-content-ltr">
* Goble, Andrew Edmund. '''Kenmu: Go-Daigo's Revolution'''. Harvard Univ Asia Center, 1996. ISBN 9780674502550.
* Sansom, George. ```A History of Japan'''. C. E. Tuttle, 1974. ISBN 9784805303757.
</div>
[[קטגוריה:יפן: היסטוריה]]
[[קטגוריה:תקופות בתולדות יפן]]
[[en:Kenmu Restoration]]
[[ca:Restauració Kenmu]]
[[de:Kemmu-Restauration]]
[[es:Restauración Kenmu]]
[[eo:Kemmu-restarigado]]
[[eu:Kenmu berrezarpena]]
[[fa:تجدید حیات کنمو]]
[[fr:Restauration de Kenmu]]
[[ko:겐무 신정]]
[[id:Restorasi Kemmu]]
[[it:Restaurazione Kemmu]]
[[jv:Restorasi Kemmu]]
[[ms:Pemulihan Kemmu]]
[[nl:Kenmu-restauratie]]
[[ja:建武の新政]]
[[pt:Restauração Kemmu]]
[[ru:Реставрация Кэмму]]
[[sr:Кемо обнова]]
[[fi:Kemmu-restauraatio]]
[[uk:Реставрація Кемму]]
[[vi:Tân chính Kemmu]]
[[zh:建武新政]]
| |||