מונותליטיזם – הבדלי גרסאות

הדוקטרינה המונותליטית גורסת, שאף-על-פי של[[ישו]] היו שתי מהויות, אלוהית ואנושית, היה לו רק רצון אחד. גישה זו פותחה והופצה על ידי [[קירוס האלכסנדרוני]] בשנת [[630]] לערך בהוראת הקיסר [[הרקליוס]] ו[[פטריארך]] [[קונסטנטינופוליס]] [[סרגיוס הראשון]] כנסיון לפשר בין הדוקטרינה ה'''[[מיאפיזיטיות|מיאפיזיטית]]''' וה'''[[דיופיזיטיות|דיופיזיטית]]''' (אורתודוקסית), שכן קרע זה שיסע את [[האימפריה הביזנטית]] מבפנים. לדידם של הקיסר ושל סרגיוס, המונופיזיטים יכלו לקבל את שתי המהויות של ישו אם יובטח שרצונו אחד, ואילו הדיופיזיטים יכלו לקבל את אחדות הרצון של ישו לו הובטח להם שמהויותיו שתיים. המינות המונותליטית הייתה נפוצה ברחבי העולם הנוצרי ואף זכתה לתקופת-מה לתמיכת [[האימפריה הביזנטית|קיסרי ביזנטיון]] ואף לתמיכת ה[[אפיפיור]] [[הונוריוס הראשון|הונוריוס]]; עם זאת, היא נדחתה על ידי האפיפיור [[מרטינוס הראשון]] בשנת [[641]] ולבסוף גונתה כמינות ב[[ועידת קונסטנטינופוליס השלישית|וועידת קונסטנטינופוליס השלישית]] בשנת [[681]], אשר קבעה כי לישו היו שני רצונות נפרדים, אלוהי ואנושי, אשר תמיד היו בהסכמה מלאה האחד עם השני, אשר נקראת גם דיאותליטיזם (דיאו-תליטיות - שני רצונות, לעומות מונו-תליטיות - רצון אחד).