טוקוגאווה יושינובו – הבדלי גרסאות

'''יושינובו טוקוגאווה''' (ב[[יפנית]]: 徳川 慶喜;{{כ}} [[28 באוקטובר]] [[1837]] - [[22 בנובמבר]] [[1913]]) היה ה[[שוגון]] האחרון ב[[שוגונות טוקוגאווה]] ב[[יפן]]. הוא הנהיג את התנועה ששמה לה למטרה לערוך רפורמות בשוגונות, אך נסיוןניסיון זה נכשל בסופו של דבר. לאחר התפטרותו ב-[[1876]] הוא פרש מהחיים הפוליטיים עד סוף חייו.

תקופת שלטונו של השוגון יושיטומי טוקוגאווה התאפיינה בניהול כושל ובאי שקט פוליטי. לאחר [[התנקשות]] בחייו של היועץ הבכיר של השוגון, שב והתמנה טוקוגאווה לראשות המשפחה, ואף הפך להיות ה[[אפוטרופוס]] של השוגון בן ה-16 ב-[[1862]]. שניים מחבריו הקרובים, יושנאגה וקטמורי מטסודאירה, התמנו אף הם למשרות בכירות בממשל; הראשון התמנה לראש הנושאים הפוליטיים והשני הפך למגן העיר [[קיוטו]]. השלושה פעלו למען הרגעת הסערות הפוליטיות באזור הבירה הקיסרית וצרפו אליהם בעלי ברית כנגד האן [[צ'ושו]] שהתמרד. הם גם השתייכו לתנועה הפוליטית שדגלה בשיפור היחסים בין השוגון ל[[קיסר יפן|קיסר]].

הצבא והצי הלאומיים של יפן, שהיו תחת פיקוד טוקוגאווה, זכו לחיזוק משמעותי בדמות הסיוע הצרפתי, שכלל גם אספקת ציוד ו[[כלי נשק]] מודרניים מאירופה ומ[[ארצות הברית]], ובכך נראה היה ששוגונות טוקוגאווה חיזקה את עצמה וביססה את מעמדה ביפן.

ב-[[9 בנובמבר]] [[1867]] הגיש טוקוגאווה את התפטרותו ל[[קיסר יפן|קיסר]], ועשרה ימים לאחר מכן העביר אליו באופן רשמי את סמכויותיו. לאחר מכן הוא עזב את קיוטו ועבר ל[[אוסקה]]. עם זאת, צ'ושו וסצומה, שאמנם הסכימו לשיטת השלטון החדשה אך התנגדו לעובדה שטוקוגאווה יעמוד בראשה, שלחו חיילים לקיוטו. בפגישה שנערכה בנוכחות הקיסר הכריזו הנאספים על שלילת כל תאריו ונכסיו של טוקוגאווה. האחרון, שהתנגד להצהרה, כתב אגרת מחאה לקיסר ושלח אותה בליווי צבאי כבד, מתוך ידיעה שחיילי צ'ושו וסצומה שלטו בבירה.

יחד עם ראש המשפחה החדש עבר טוקוגאווה ל[[שיזואוקה (מחוז)|שיזואוקה]], לשם פרש אף [[אייאסו טוקוגאווה]], מייסד השוגונות, מאות שנים לפני כן. אייסאטו התמנה להיות הדאימיו של האן שיזואוקה, אך איבד את התואר מספר שנים לאחר מכן עם [[ביטול שיטת ההאן]].