דשנים וחומרים כימיים – הבדלי גרסאות

המפעל של חברת דשנים הוקם בצמוד ל[[בתי זיקוק לנפט (חברה)|בתי הזיקוק בחיפה]] במטרה לנצל את הפסולת של בתי הזיקוק לייצור דשנים. בהקמת המפעל הושקעו כחצי מליון לירות{{הערה|{{מעריב||סיכוים לתעשיה הפטרו-חימית|1950/06/29|00305}}}}. בשנת 1951 המפעל היה מושבת במשך זמן רב בגלל העדר חומרי גלם{{הערה|{{דבר||מחסור חמור בזבלים חימיים לקראת עונת הסתיו|1951/09/04|00403}}}}. חברת דשנים קיבלה זכיון לכריית פוספטים בנגב, ובסמטמבר 1951 יצאו משלוחים ראשונים של פוספטים מהנגב למפעל בחיפה{{הערה|{{מעריב|ה. בן עדי|דשנים החל בעבודה|1951/07/08|00409}}}}. בתחילת דרכו ייצר המפעל דשנים זרחניים בלבד. אולם בתחילת שנות ה-50 הורחב המפעל לשטח של מעל 600 דונם לייצור מגוון רחב של דשנים וחומרים כימיים. החברה היתה בבעלות משותפת של גורמים ציבוריים ופרטיים, בהם ממשלת ישראל, [[פיק"א]], [[המשביר המרכזי]] וחברת האשלג{{הערה|{{מעריב|דוד גלעדי|בית חרושת לאדמה בחיפה|1952/01/11|00201}}}}. בשנת 1955 הותקן במפעל מתקן לייצור חומצה זרחנית בבעלות המדינה שנקנתה בכספי [[הסכם השילומים|השילומים]]{{הערה|{{מעריב|רפאל בשן|נתקלקל המיתקן לייצור חומצה זרחנית|1955/09/12|00310}}}}. בסוף שנת 1955 התקיימו 7 מפעלים שונית בשטח המפעל, ועבדו במקום כ-1000 עובדים{{הערה|{{דבר|א. שטיין|אלף עובדים מייצרים דשנים וחומרים חימיים בעמק זבולון|1955/11/03|00700}}}}. אולם המפעל לא מילא את הציפיות ובמאי 1956 הוקמה ועדת חקירה לברר את מצב החברה{{הערה|{{מעריב||חוקרים את מצב "דשנים וחמרים חימיים"|1956/05/14|00305}}}} ובסוף השנה הממשלה לא נענתה לדרישת המפעל להמשיך בהזרמת תקציבי פיתוח גדולים למפעל{{הערה|{{מעריב|דוד גלעדי|נקמתו של שר האוצר|1956/06/29|01103}}}}.