תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאז'ה – הבדלי גרסאות

מנגנון האיזון הוא שמניע את התקדמותו של הילד - כשהוא נתקל במצב שאינו יודע להתמודד עמו, הוא נוקט פעולהבפעולה של התאמה, שכלולשבה הוא משכלל את פעולותיו כדי שיתאימו לסיטואציה החדשה, או בפעולה של הטמעה, התמודדותשבה הוא מנסה להתמודד עם המצב החדש בדרכים הישנות.

כחלק מההתפתחות הקוגנטיבית של הילד ולצד למידתו מהתנסויותיו החברתיות, פיאז'ה טען כי מתפתח ה[[מוסר]]. תיאוריית ה[[התפתחות מוסרית|התפתחות המוסרית]] שלו כוללת בשלושהשלושה שלבים, המקבילים לשלבי תיאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית שלו.

השנתיים הראשונות לחיי התינוק, תקופת הינקות, כונו בידי פיאז'ה "התקופה הסנסורית מוטורית" (כלומר, מתמקדת ב[[חוש|חישה]] ווב[[תנועההמערכת (פיזיולוגיה)המוטורית|תנועה]]), וגם היא חולקה על ידו לשלבי משנה. בחודש הראשון לחייו מצוי הילד ב'''שלב הרפלקסים''' - [[רפלקס|רפלקסים]] כמו מציצה ולפיתה שולטים בחייו, וגם התנהגויות שהן כמו רפלקסיביות אך אינן מותנות להגיב על גירוי מסוים. אחר כך, עד גיל ארבעה חודשים, עובר הילד לשלב של '''תגובות מעגליות ראשוניות'''. פעילות גופנית אקראית של התינוק גורמת לו מפעם לפעם לחוויות נעימות, למשל בואו שלמגע האגודל במגע עם הפהבפה. הילד מנסה לשחזר חוויות אלו. בשלב זה הוא מוגבל לשחזור פעולות שהתרחשו על גופו. בשני שלבים ראשונים אלו נעדר התינוק ידע על '''קביעות אובייקט''' - המשך קיומו של אובייקט גם כאשר מעלימים אותו או מסתירים אותו ממנו.

משרוכשים התינוקות יכולת הסמלה, גדלה מאוד יכולת החשיבה שלהם, אך עדיין היא רחוקה מבשלות. במיוחד הדגיש פיאז'ה את '''תפיסת ה[[שימור (פסיכולוגיה)|שימור]]'''. עד גיל שבע מתקשים ילדים להבין שימור. בניסוי מפורסם מאוד פיאז'ה הציג שלוש כוסות לפני ילדים. שתיים מהן זהות ואחת צרה וגבוהה. הוא מזג משקה לשתי הכוסות הזהות, עד שהילד סבר שאכן יש כמות דומה של נוזל בשתיהן. עתה הועבר הנוזל מאחת הכוסות לכוס הצרה. הילד הטיפוסי בן החמש משוכנע כי עתה אין כמות זהה של משקה בכוס הצרה ובכוס הרגילה. טעות זו של הילד מכונה "טעות מרכוז"-, בהשבה הילד מסוגל להתמקד רק בממד אחד. טעות זו היא גם הגורם לאגוצנטריות שתפורט בהמשך.

טעות זו נובעת כנראה מחד ממדיותה של חשיבת הילד. הוא אינו מסוגל לשקלל בין אורך ורוחב ומתמקד על רובדברובד אחד בלבד, זה הנראה ביותר לעין. הילד גם אינו מסוגל לתפוס את מושג ההפיכות, ואכן ילדים בני שש או שבע אשר כבר מצליחים להתמודד עם בעיית הכוסות, מנמקים לעתים את תשובתם הנכונה באומרם "זה שווה כי אפשר להחזיר את זה!".

עוד מאפיין נוסף של החשיבה הפרה-אופרציונלית הוא ה[[אגוצנטריות]]. פיאז'ה הדגים כי ילדים בשלב זה אינם מסוגלים לתפוס אפילו את ההבדל בין שדה הראיההראייה הנשקף מעיניהם למה שרואים אחרים הנמצאים בזווית שונה מהם.

מבחינת ההתפתחות המוסרית המשמעות של מאפיינים אלו היא שהמוסר אינו קיים עדיןעדיין, כיוון שהילד לא יכול לראות את הדברים מעיני אחר, ולכן הגדיר פיאז'ה שלב זה כ'''שלב חוסר המוסר'''.

אל שלב האופרציות המוחשיות מגיעים ילדים בני שבע, ונותרים בו עד גיל 12 לערך. בשלב זב נרכשים כישורים חשובים, כמו הבנת הטרנזיטטיביותהטרנזיטיביות (אם א' גדול מב' וב' גדול מג', א' גדול מג') ויכולת מיון מפותחת ורב ממדית נרכשים. עם זאת, החשיבה המופשטת עדיין חלשה.

בשלב זה מתקשים במיוחד במשימות של פרופורציה. פיאז'ה הראה שכשילדים בגיל המתאים מתבקשים לבחור בין שני כדים, שבהם שיעור הגולות האדומות והכחולות שונה, אין הם מסוגלים לקבוע היכן היחס נוטה יותר לטובותלטובת הגולות האדומות, אלא פשוט מנסים לספור באיזה כד יש יותר גולות מהצבעבצבע האדוםאדום.

מבחינת ההתפתחות המוסרית התייחס פיאז'ה לשלב זה כ'''שלב הריאליזם המוסרי'''. בגלל החשיבה הקונקרטית שמאפיינת שלב זה, המוסר נתפס המוסר כדבר מוחלט וטוטאלי שלא ניתן לשנות את חוקיו. למשל, ילדים בשלב זה עשויים לומר שהעונש עבור אדם ששבר צלחת הוא זהה בין אם האדם ביצע זאת בכוונה תחילה ובין אם בטעות, ולא ניתן להפעיל שיקול דעת שונה במקרים אלו. כך, למשל, ילד עשוי להקפיד מאוד על הכללים במשחקיו - "זה החוק וזהו", ולסרב להגמיש אותם עבור אח קטן שמצטרף למשחק.

בגיל 12 או 13 מגיע הילד לשלב של חשיבה פורמלית, כלומר [[הפשטה|מופשטת]]. פיאז'ה מציין שישנן תרבויות פרימיטביותפרימיטיביות ששלב זה אינו בא בהן לידי ביטוי, וכן שלא כל מתבגר ומבוגר זוכה להגיע לרמת חשיבה זו.