האינתיפאדה השנייה בתרבות – הבדלי גרסאות

אחד האזורים שבהם התבטאה האינתיפאדה הייתה בשירה העברית. משמאל, דרך שירתם של [[אהרון שבתאי]] ו[[יצחק לאור]] שמתפרסמת בדרך כלל ב"[[הארץ]]". ומימין, בכתב העת [[משיב הרוח]], בספרו של [[אליעז כהן]] "שמע אדוניי", בספרו של שור ענתבי "לילאדם", ובספרו של [[צור ארליך]] "הארץ המאובטחת".

האינתיפאדה השנייה לא באה כמעט לידי ביטוי ב[[מוזיקה]] וב[[פזמון]] העבריים, וזאת למעט הביצוע המחודש של [[שרית וינו אלעד]] ו[[חני פירסטנברג]], שחקניות סדרת הטלוויזיה [[הבורגנים]] לשיר "דרכנו", שהפך להמנון של אופטימיות במרץ [[2002]]. עם זאת, בעקבות עליית הפטריוטיות והלאומיותוה[[לאומיות]] בשני הצדדים, תופעת ה[[נוסטלגיה]] השתלטה על ישראל ושיאה היה גל חזרה ל"[[שירה בציבור]]". באוקטובר [[2006]], זמן רב לאחר תחילת האינתיפאדה, יצא שירו של [[יעקב רוטבליט]], בביצועו של [[אריק איינשטיין]], "רגע לפני". השיר מתאר בטון מינורי אנשים שבאופן מקרי התקבצו לרגע אחד בקרן רחוב. השיר, בדומה לחיים, נפסק לפתע, ורק שמו, "רגע לפני", רומז מה קרה ברגע הבא ([http://www.keshatot.org/Index.asp?ArticleID=741&CategoryID=168&Page=1 מילות השיר]).

[[Collective Demise]] הוא [[אלבום קונספט]] של להקת ה[[מטאל]] הישראלית [[סיילם (להקה)|סיילםSalem]] העוסק באינתיפאדה השנייה ומגנה את המחבלים המתאבדים ושולחיהם כרוצחים מרושעים חסרי מוסר והיגיון.