הבדלים בין גרסאות בדף "הפנתרים השחורים"

 
== סקירה היסטורית ==
התנועה הוקמה על ידי צעירים משכונת [[מוסררה]] שב[[ירושלים]], הם שמחו על קיפוח ואפליה של [[מזרחים]] מאז [[הכרזת העצמאות|קום המדינה]]. מקימי התנועה, שהסתייעו בעובדי יחידת הרחוב של 'המדור לעבודה קהילתית' ב[[עיריית ירושלים]], ביקשו להביע מחאתם על מה שכינו "התעלמות הממסד מהבעיות החברתיות הקשות", ולהילחם למען שינוי עתידם. כביטוי לביקורת שלהם על החברה הישראלית אימצו, באורח הפגנתי, את שמה של תנועת המחאה האפרו-אמריקנית "[[הפנתרים השחורים (ארצות הברית)|הפנתרים השחורים]]".
החברים הבולטים בתנועה בתחילת דרכה היו: [[ראובן אברג'ל]], [[סעדיה מרציאנו]], [[צ'רלי ביטון]], [[רפי מרציאנו]], [[אלי אביכזר]], [[רוני הורביץ]], [[מאיר לוי]], [[כוכבי שמש]], [[דוד לוי (מוסררה)|דוד לוי ממוסררה]] (לא חבר הכנסת), [[יעקב אברג'ל]], [[אליעזר אברג'ל]], [[קוקו דרעי]] ו[[קאקי דיין]]. אנשים אלו הצליחו להעלות אל פני השטח את מצוקת ה[[עוני]], הפער בין עניים לעשירים והיחסים העדתיים בחברה הישראלית. הם רתמו ציבור רחב להאמין כי תנועת המחאה תשפר את חייהם ואף הצליחו לגייס גורמים מעולם התקשורת דוגמת [[ברוך נדל]], [[חיים גורי]] ו[[עמוס קינן]] להגברת המודעות במאבק. ראובן אברג'ל נתן לתנועה את שמה בהשראת התנועה האמריקאית בעלת השם הזהה, בעקבות פגישה עם [[אנג'לה דייוויס]]. מצטרפים בולטים בהמשך היו [[אדי מלכה]], [[יעקב אלבז]] (פעל בין הפנתרים כסוכן סמוי של משטרת ישראל){{הערה|שם=הארץ|{{הארץ|גידי וייץ|נמר כפול|1.1463241|4 בדצמבר 2007}}}}, [[ויקטור אלוש]], [[מתיתיהו אוליאל]] ו[[דני סעיל]].
 
11

עריכות