חרם צרכנים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
סקריפט החלפות (הייתה, על ידי) |
|||
שורה 13:
עד לקיץ 2011 נחשב הצרכן הישראלי לאדיש בתחום חרמות-הצרכנים להשגת מטרה הכלכלית. בשנות ה-50 של המאה ה- 20 הוחרמו בישראל מוצרים מתוצרת גרמניה{{הערה|{{מעריב||לוכלו חנויות-צעצועים בכתובת: כאן מוכרים תוצרת גרמניה|1952/09/15|00112}}}}. לאורך השנים היו בישראל מספר חרמות ביוזמת האוכלוסייה החרדית נגד גופים מסחריים שסירבו לשבות ממלאכה ב[[שבת|שבתות]], ביניהם חברת-התעופה [[אל על]], ורשת השיווק "שפע שוק". הוחרמה אף יצרנית מזון לתינוקות [[פרשת רמדיה|רמדיה]] לאחר שפגעה ביודעין בתינוקות כשהוציאה מן המוצרים שלה רכיב הכרחי לתזונה מבלי ליידע את הצרכנים – כל אירועי החרמות האלה היו להשגת מטרה חברתית-פוליטית.
בחודש יוני 2011 הכריזו איציק אלרוב וגוף בשם "חרם על מוצרי מזון", ברשת החברתית [[פייסבוק]], על חרם על [[קוטג' (גבינה)|גבינת הקוטג']] של חברת "[[תנובה]]", בשל מחירה היקר. טענה מרכזית של מארגני החרם היתה, שהמוצר נמכר באירופה ובארצות-הברית במחיר הנמוך בכ-50% ממחירו בישראל, וזאת למרות עלויות השינוע.
במקביל לחרם על גבינת הקוטג' התקיימה [[שביתת הרופאים]] בשירות הציבורי, וכחודש לאחר הכרזת החרם, ב- 14 ביולי 2011, פרצה [[המחאה החברתית]] המקיפה ביותר שהתקיימה אי-פעם בישראל, שהדרישה העיקרית של משתתפיה הייתה לרסן את ה[[קפיטליזם]] ולהפוך ל[[מדינת רווחה]].
המחאה הכוללת, שאחד מן הגפרורים שהציתו אותה היה [[מחאת הקוטג']], שבה והלהיטה את [[מחאת הקוטג']], והפכה אותה לחרם-צרכנים על כלל מוצרי "[[תנובה]]".
| |||