מערכי דיור בשיקום פסיכיאטרי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Hadastamar (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
Hadastamar (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 2:
 
==דיור==
מערכי ה'''דיור''' תוכננו על מנת לתת מגוון שירותים למשתקמים בעלי [[נכות]] נפשית בהתאם לצורכיהם האינדבידואלים. מסגרות אלה קמו כאלטרנטיבה לתנועה המוסדית שהייתה נהוגה בשירותי בריאות הנפש. המטרה המרכזית של מערכי הדיור היא לספק דיור יציב ועצמאי למשתקמים במסגרת קהילתית (1).
===רקע והתפתחות===
שורה 17:
2. '''דיור נתמך''' Supported Housing
במסגרת הדיור הנתמך מסייעים למשתקם למצוא דיור בקהילה תוך ליווי ותמיכה מצד מקור מקצועי. גישה זו התפתחה בשנות השמונים בעקבות מאבק עורכי דין שהתמחו [[בבריאות הנפש]] אחר מסגרות דיור למשתקמים בקהילה וכאלטרנטיבה למסגרות הקליניות המצויות. בנוסף, הם התייחסו לתנועת הצרכנים אשר ציינו את הדה-הומניזציה וגישה הפטרנליסטית שהיו נפוצות בתכניות המגורים הטיפוליות במסגרת מוסדית. עם השנים ועם העלייה החדה במספר מחוסרי הדיור הסובלים מנכות נפשית פותחו תוכניות דיור נוספות על בסיס רעיון הדיור הנתמך בקהילה. ישנם שני מרכיבים קריטיים של דיור נתמך: עזרה בדיור וניהול מקרה אינטנסיבי. לרוב, הדיור הנתמך מוצע במקביל לטיפול אסרטיבי-קהילתי (ACT) כיוון שישנה התאמה בין ערכים המנחים של תוכניות אלה. ערכים אלה הם נורמאליזציה, אינדבידואציה ותמיכה אינטנסיבית למשתקם. הבדל מרכזי בין תוכניות אלה הוא שדיור נתמך פונה לאוכלוסיה רחבה יותר של משתקמים בעלי נכות נפשית מאשר המודל האסרטיבי-קהילתי.
תכנית מרכזית בדיור הנתמך היא 'הנתיב לדיור' (pathways to housing) המיועדת לאוכלוסיית משתקמים המורכבת ברובה מאנשים המשתקמים מחוסר דיור, נכות נפשית חמורה והפרעות שימוש[[התמכרות]] בחומריםלחומרים, אשר לרוב נכשלו בתכניות שיקום אחרות, בתי כלא, בתי חולים ומקלטים. תכנית זו מבוססת על אמונה כי דיור הוא זכות בסיסית לכל אדם, החלמה מנכות נפשית היא אפשרית וכי יש לכבד את בחירות האדם בתהליך ה[[שיקום]] המאפשרות לו להחזיר את השליטה בחייו. לכן, בשונה מתכניות דיור נתמך אחרות, תכנית זו מפרידה בין טיפול ודיור ואינה דורשת השתתפות בטיפול או תנאים מקדימים אחרים על מנת לקבל זכאות לדיור. במסגרת זו מסייעים למשתקמים במציאת דיור מיידי, עצמאי וקבוע, בליווי בתהליכים בירוקרטיים ובסיפוק טיפולים תומכים ומתמשכים לפי בחירת המשתקם, הניתנים על ידי צוות רב מקצועי הכולל פסיכיאטר, אחות, מומחה תעסוקה, [[עובד סוציאלי]] ועוד. כל זאת נועד למען החלמת המשתקם והשתלבותו המחודשת בקהילה. תכנית זו מובילה את המשתקמים לייצב את מחלתם, להסתגל למגורים ולבסס קשרים חברתיים וקהילתיים. (3) (4)
ביקורת על מודל הדיור הנתמך:
א. שתוכנית זו אינה מתאימה לכלל אוכלוסיית המשתקמים וכי בשלבי השיקום הראשונים ישנה חשיבות לשיטות מובנות יותר.
שורה 24:
 
3. '''דיור בעת משבר''' Crisis Housing
אלטרנטיבה מעשית לאשפוז פסיכיאטרי כאשר סיבת הפנייה לעזרה פסיכיאטרית היא אי יציבות הקשורה בדיור. במקרים רבים מוצאים עצמם אנשים בעלי נכות נפשית מגורשים ממקום מגוריהם לא רק על רקע כלכלי אלא גם על רקע התנהגותי. על מנת לבצע סינון בין משתקמים הזקוקים לאשפוז ובין אלה הזקוקים לדיור בעת משבר יש לבדוק התנהגות אלימה, [[אובדנות]] ושימוש בחומריםב[[סמים]] ו[[אלכוהול]].
קיימים שני סוגי דיור בעת משבר:
א. אינדבידואלי: השמה של המשתקם בבתי אומנה או במסגרותבמסגרת קהילתיותקהילתית כגון אכסניות[[אכסניה]].
ב. קבוצתי: מתקנים מורשים שמטרתם היא קליטת משתקמים בעת משבר פסיכאטרי שאינו מחייב אשפוז.
מחקרים מראים כי מבחינה כלכלית דיור בעת משבר פחות יקר מאשפוז פסיכאטרי. (2)
שורה 32:
===דיור בישראל===
כחלק מחוק שיקום נכי נפש בקהילה תש"ס (2000) אנשים בעלי נכות נפשית בשיעור של 40% לפחות זכאים לקבל [[סל שיקום]] לשיפור מצבם ולשילובם האופטימלי בקהילה. חלק משירותי השיקום המוצעים למשתקמים במסגרת הקהילה הינו דיור.
בישראל סוגי הדיור הנתמך נחלקים לשניים: [[הוסטל]] ודיור מוגן. הוסטל הוא מסגרת דיור בקהילה למשתקמים הזקוקים לתמיכה ולליווי אינטנסיביים בכל שעות ביממה. לכל דייר בהוסטל מותאמת תוכנית אישית אשר מטרתה לקדם חיים עצמאיים של המשתקם בקהילתו. החלוקה לסוגי ההוסטלים היא על בסיס רמת תפקודו של המשתקם, בעוד בהוסטל מסוג רגיל או מתוגבר מתגוררים משתקמים ברמת תפקוד גבוהה בהוסטל הכוללני מתגוררים משתקמים ברמת תפקוד בינונית.
במסגרת הדיור הנתמך הנוספת ,הדיור המוגן, המשתקמים מתגוררים בדירות בקהילה כאשר שירותי הדיור המסופקים הם השגחה וליווי של אם/אב בית ושל איש מקצוע בריאות הנפש. במסגרת זו מנחים ומלווים את הדיריים במילוי מטלות כגון ניהול משק בית, שימוש בכסף, יחסי שכנות ועוד. סוגי הדיור המוגן מסווגים על פי מספר ביקורי אנשי הצוות בדירת המשתקמים. בדיור מוגן מסוג לווין מתקיימים עד שני ביקורים בשבוע, בדיור מוגן מתקיימים בין שלושה לחמישה ביקורים בשבוע ובדיור מוגן מתוגבר מתקיימים עד שישה או שבעה ביקורים שבועיים.
נכון לשנת 2007 השתמשו כ- 7,284 משתקמים במערכי הדיור במדינת ישראל. (5)