|
[[תמונה:החבל הים תיכוני דודס.jpg|ממוזער|שמאל|250px|החבל ה[[פיטוגאוגרפיה|פיטוגאגרפי]] הים תיכוני בישראל (בגוון מודגש)]]
'''הצומח הים תיכוני בישראל''' הוא [[ביום]] ([[חברה (ביולוגיה)|חברה]] [[אקולוגיה|אקולוגית]] המשתרעת על פני אזור טבעי נרחב), הכולל את כלל חברות הצומח באזור ההר המרכזי, ב[[מישור החוף]] מהצפון עד ל[[אשקלון]], ב[[הגליל|גליל]], ב[[הגולן|גולן]] ובמורדות [[החרמון]] - עד לגובה של כ-1500 מטר.
==תנאי הסביבה==
הצומח, באופן כללי, מושפע ממספר רב של תנאים סביבתיים. בין הגורמים החשובים, ניתן להצביע על ה[[אקלים]], התנאים האדפיים (תנאי הקרקע) - הכוללים את ה[[קרקע]], המסלע, המפנה והרום, וה[[אדם]], הגורם לשרפות, [[כריתה (חקלאות)|כריתה]], רעייה ועיבוד [[חקלאות|חקלאי]].
===אקלים===
האקלים האופייני לכלל האזור הים תיכוני בארץ הוא [[חורף]] קצר, קר ולח, ו[[קיץ]] ארוך, יבש וחם. ממוצע הטמפרטורה השנתית הוא 19<sup>o</sup>C. ממוצע המשקעים נע בין 400 ל-1000 מ"מ בשנה.
בשל הקרבה ל[[מדבר]] בחלקו הדרומי של האזור הים תיכוני, קיים מפל בלחות מ[[צפון]] ל[[דרום]], וכן מ[[מערב]] ל[[מזרח]] - בשל הירידה ה[[טופוגרפיה|טופוגרפית]] במזרח, והקרבה לים במערב.
למעשה האקלים הים תיכוני בארץ משתנה בין מישור החוף - החם והלח, דרך ההר - הקר יחסית והלח, סְפַר המדבר החם והיבש וכלה בחרמון - הקר והיבש.
===מסלע===
המסלע ממנו בנוי הקטע ההררי של האזור הים תיכוני הוא [[סלע משקע|סלעי משקע]] ימיים, בעיקר [[אבן גיר|גיר]], [[דולומיט]], [[חוואר]], [[קירטון]], [[חרסית]] ו[[נארי]], בני תקופות ה[[קרטיקון תחתון|קרטיקון התחתון]] עד ה[[אאוקן (גאולוגיה)|אאוקן]]. אזור הגליל מכוסה בסלעים וולקניים צעירים מן ה[[נאוגן]].
החרמון בנוי מסלע דומה לזה של אזור ההר, אלא שהוא עתיק יותר - בן [[תור (זמן)|תור]] ה[[יורה (גאולוגיה)|יורה]]. למסלע של החרמון, השפעה רבה מאוד על האקלים. הסלע הקשה של החרמון [[קארסט|קארסטי]] מאוד, המים מחלחלים לעומק רב, ועל אף כמויות המשקעים הגדולות, אקלימו של החרמון יבש בקיץ.
===קרקעות===
הקרקעות באזור הים תיכוני בישראל עוצבו בעיקר על ידי שלושה גורמים:
*שטיפה ובליה של הסלע המקומי על ידי [[מים]].
*השקעה של סחף איאולי (הנסחף על ידי הרוח) מהמדבר.
*סחיפת הקרקע הקיימת על ידי מים.
הקרקעות האופיניות לחבל הים תיכוני בארץ ישראל הן:
*[[טרה רוסה]] - קרקע אדומה או חומה, מכסה גיר או נארי. תגובת הקרקע [[בסיס (כימיה)|בסיס]]ית, ובסוגים מסוימים נייטרלית. מצויה בהרים בצפון הארץ ומרכזה.
*[[רנדזינה]] בהירה - קרקע חומה-אפורה, מכסה קירטון או חוואר, בינונית בעומקה, מרקמה חרסיתי עד סייני-סילטי, התגובה בסיסית. מצויה בצפון הארץ ובמרכזה.
*רנדזינה חומה - קרקע חומה, מכסה גיר, קירטון ונארי, רדודה. מכילה כמויות גדולות של הומוס (שרידי חומר צמחי מפורק). התגובה בסיסית או נייטרלית. מצויה בגבעות בצפון הארץ ומרכזה.
*[[גרומוסול]] בזלתי - קרקע חומה כהה או חומה אפורה, עמוקה, עשירה ב[[מונטמורילוניט]] ([[מינרלי חרסית|מינרל חרסיתי]] הסופג מים רבים). ללא חתך מוגדר, קרקע הנסדקת בקיץ - דבר הגורם לעירבוב מתמיד של שכבות הקרקע. התגובה בסיסית. מצויה בעמקים בצפון הארץ.
*פרוטוגרומוסול - קרקע חומה כהה, מכסה בזלת, רדודה, תגובה נייטרלית. תופחת ומתכווצת לפי רמת הלחות. מצויה במקומות נמוכים בגולן ובגליל.
===השפעת האדם===
====רעייה====
[[קובץ:Israel Egypt Border.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הבדלים באינטנסיביות הרעייה בין ישראל (מימין) למצריים]]
הרעייה גורמת להשמדת צמחים הרגישים לשן הבהמות, ולהתפתחותם של מינים החסינים בפני הרעייה. המינים שאינם רגישים לרעיה, מתחלקים לשלושה מאפינים, על פי צורות ההגנה שלהם.
*התאמה [[מורפולוגיה (ביולוגיה)|מורפולוגית]] - עלי הצמח, שהם המזון העיקרי של הבהמות, קשים או קוצניים.
*התאמה [[ביוכימיה|ביוכימית]] - חומרים רעילים בעלים, או רפידים - מעין מחטים מיקרוסקופיות הבנויות מגבישים של אוקסלט הסידן.
*התאמה התנהגותית - בעיקר פיתוח יחסי [[סימביוזה]] עם [[חרק]]ים הדוחים בעלי חיים כגון מיני [[פשפשאים]].
====שרפות====
שרפות גורמות להשמדת צמחים הרגישים להן, ויצרת חברות העמידות להן באופן יחסי. הצורות העיקריות של ההתאמה לעמידות בפני שרפות הן:
*עמידות על ידי צמצום החלקים היבשים בצמח, ויצירת קליפה עבה המגנה עליו.
*צמחים הנוטים למנוע התפשטות של האש, על ידי השארת רווחים גדולים בין הגזעים - יוצרים חברה של צמחים רחבי צמרת.
====חקלאות====
החקלאות משפיעה על צומח הבר במישרין ובצורה עקיפה.
ההשפעה הישירה מתבאת בריבוי צמחים המועילים לאדם, העברתם ממקום למקום באותו אזור [[פיטוגאוגרפיה|פיטוגאוגרפי]], ו[[יבוא]] צמחים גרים מאזורים אחרים לגמרי - [[מין פולש|מינים פולשים]].
ההשפעה העקיפה מתבטאת בבירוא צמחייה מקומית, דבר המאפשר כניסה של צמחים ממקומות אחרים. יבוא זרעים ממקומות רחוקים גורם לעתים להתפשטות זרעים של צמחים שהתערבו בהם. נטישת השטחים החקלאיים, גורמת להתפשטות [[צמחי באשה]]. הרס הצמחייה המקומית גורם לעתים להגברה של סחיפת קרקע על ידי מים, שינוי צורתם של אגני ניקוז, הפחתת כמות המים הנספגת בקרקע, ויצירת [[בית גידול|בתי גידול]] יבשים יחסית לתנאי האקלים.
====כריתה====
מלבד היותה הגורם המרכזי בשינויים הנגרמים עקב בירוא לשם חקלאות, גורמת הכריתה לשינוי בכֵהות הקרקע, עלייה בקרינה החוזרת, והפחתה בהתחממות האדמה, המגיעה לעתים עד כדי שינוי של ממש באקלים המקומי. תוצאות אלו עלולות להיגרם גם על ידי הרעייה, אך הן משמעותיות ביותר בכריתה רחבת היקף.
====מינים פולשים====
מינים רבים של צמחים ובעלי חיים הנפוצים ברחבי העולם, חלקם כאוכלוסיות טבעיות וחלקם מינים מבויתים על ידי האדם, הובאו לישראל באמצעות האדם, אם בכוונה ואם במקרה. חלק מהמינים הנ"ל הצליחו להתבסס ולעתים אף להתפשט תוך כדי דחיקת החי והצומח המקומי. אלו האחרונים מכונים [[מין פולש|מינים פולשים]]. למינים פולשים מסוימים ישנה השפעה הרסנית על הסביבה הטבעית אליה הם פולשים, והם נחשבים לאיום חמור על [[מגוון ביולוגי|המגוון הביולוגי]].
==התפתחות חברת הצומח==
| 