המשפט ביפן – הבדלי גרסאות

מערכת '''המשפט ב[[יפן]]''' פועלת מכוחה של [[חוקת יפן]] שכוננה בשנת [[1947]]. סעיף 76 לחוקה מפקיד את הסמכות השיפוטית אצל [[בית המשפט העליון של יפן]] ואצל [[בית משפט|בתי משפט]] נוספים כפי שייקבע בחוק ומבטיח כי סמכות השפיטה העליונה לא תהיה בקרב גוף מ[[רשות מבצעת|הרשות המבצעת]]. סעיף זה גם קובע כי כל ה[[שופט]]ים ייהנו מחופש [[מצפון|מצפוני]] וכי הם יהיו כפופים אך ורק לחוקה ול[[חוק]]ים.

 

 

במערכת המשפטית של לפני [[מלחמת העולם השנייה]] הייתה [[הרשות השופטת]] מוגבלת הרבה יותר מכפי שהיא תחת החוקה הנוכחית של יפן, ולמעשה לא הייתה לה כל סמכות לערער על חוקים מנהלתיים או [[חוקה|חוקתיים]]. בנוסף, משרד המשפטים החזיק בסמכות מלאה לניהול המנהלי של בתי המשפט. עם זאת, עצמאות הרשות השופטת מהזרועות הפוליטיות נקבעה ב[[חוקת מייג'י]] של [[1889]], ומכל זרועות הממשלה, היו בתי המשפט היחידים שפעלו בשמו של ה[[קיסר יפן|קיסר]].{{הערה|Haley, עמ' 115.}}

 

==מקורות החוק==

 

כחלק מהשלכותיה של רסטורציית מייג'י והמודרניזציה ביפן, נחקקה בהשפעה מערבית, במיוחד של [[הקיסרות הגרמנית]] ושל [[צרפת]], סדרה של שישה קודקסים של חוקים – "רוֹפּוֹ" – אשר היוו למעשה את החוק הסטטוטורי השלם. הקודקס הראשון שנחקק היה הקודקס הפלילי בשנת 1880, ואחריו נחקקה חוקת מייג'י בשנת 1889, הקודקס המסחרי, קודקס [[סדר דין פלילי|סדר הדין הפלילי]] וקודקס [[סדר דין אזרחי|סדר הדין האזרחי]] בשנת 1890 והקודקס האזרחי בשנת 1896. ה"רופו" כללו חוקים מנהליים ברמה הלאומית והמקומית וכן [[אמנה (הסכם)|אמנות]] ו[[חוזה|הסכמים]] בינלאומיים שעליהם חתמה ממשלת הקיסר.