אריך מיזאם – הבדלי גרסאות

|פעילות בולטת=התנגדותמתנגד למשטר הנאצי

'''אריך מיזםמִיזם''' (נכתב גם כ'''מיהזם''' או, '''מיזאם''', '''מיהזאם'''; ב[[גרמנית]]: ('''Erich Mühsam'''; {{כ}} [[6 באפריל]] [[1878]] -– [[10 ביולי]] [[1934]]) היה [[אנרכיזם|אנרכיסט]] [[סוציאליזם|סוציאליסטי]], [[מסה (חיבור עיוני)|מסאי]], [[משורר]] ו[[מחזאי]] [[יהדות גרמניה|יהודי]] ממוצא [[גרמני]]. שנרצחנרצח על ידי ה[[נאצים]] ב[[מחנה הריכוז אורניינבורג]] בלילה שבין ה-[[9 ביולי|9]] וה-[[10 ביולי]] [[1934]].

מיזם היה אנרכיסט שהתנגד באופן גלוי לשלטון, כתב והופיע ב[[קברט]] וזכה להצלחה בינלאומית בתקופת [[רפובליקת ויימאר]] עבור יצירות [[סאטירה|סאטיריות]] שגינו את ה[[נאציזם]] עוד בטרם עלייתו[[עליית שלהנאצים [[היטלרלשלטון]] לשלטון.

מיזם נולד ב[[ברלין]] בירת [[הקיסרות הגרמנית]], בנו השלישי של זיגפריד זליגמן מיזם שהיה, [[רוקח]] יהודי מ[[מעמד הביניים]],. זמן קצר לאחר לידתו משפחתו עקרה משפחתו ל[[ליבק]], שם התחנך ב[[גימנסיה]], בית ספר שהיה ידועשנודעה ב[[משטר אוטוריטרי|משמעת קשה]] ו[[ענישה גופנית]] ושימשושימשה השראה לספרו של [[תומאס מאן]], "[[בית בודנברוק]]".

כסטודנט היה בעל אופי [[מרד]]נימרדני והתנגד לתוכנית המאורגנת של בית הספר, לכן נענש תדיר בענישה גופנית. ברוח התנגדותו הגיש בחודש [[ינואר]] [[1896]] כתבה אנונימית לעיתון "העירוני ''Lübecker Volksboten'' ("ליבקר פולקסבוטן"), בהשבה גינה את פעילותו של אחד המורים הקשוחים בבית הספר,. נושאהכתבה שעוררעוררה [[שערורייה]], וכאשר התגלתה זהותו של מיזם התגלתה, הוא גורש מהגימנסיה בשל "אהדתו והשתתפותו בפעילויותלפעילויות [[סוציאליזם|סוציאליסטיות]] והשתתפות בהן".

מגילכבר בגיל צעיר, התגלה כשרוןכישרון הכתיבה של מיזם, ורצונו להיות [[משורר]], – שאיפה [[קריירה|קרייריסטית]] שאביו ניסה להוציא ממנו בכל מחיר. בילדותו כתב בעיקר [[אגדה|אגדות]] על [[בעלי חיים|חיות]], ובגיל 16 פרסם לראשונה והרוויח סכום פעוט עבור שירים [[סאטירה|סאטיריים]] שכתב על סמך ידיעות מקומיות והתרחשויות פוליטיות, והרוויח עבורם סכום פעוט. יחד עם זאת, בשל לחציו של אביו, מיזם פנה מיזם ללמוד [[רוקחות]], – מקצוע אותו נטש במהרה, וחזר אל שאיפותיו הפואטיות והספרותיות. כך עזב מיזם את ליבק אל ברליןלברלין כדי לפתח קריירה ספרותית.

בשנת [[1900]] עבר מיזם לברלין. שם הפךהיה להיות חלקלחלק מקבוצה הנקראתבשם "Neue Gemeinschaft" ("נויֶה גמיינשפט", 'קהילה חדשה') בניהולם של יוליוס והיינריך הארט, אשר שילבו בין [[פילוסופיה]] [[סוציולוגיה|סוציולוגית]] עם [[תיאולוגיה]] וחיים קהילתיים. בתוך הקבוצה מכירהכיר מיזם את [[גוסטב לנדאואר]], שמעודדשעודד את צמיחתו כ[[אמן (אמנות)|אמן]] ודוחףודחף אותו לפתח פעילות המבוססת על שילוב בין [[קומוניזם]] ל[[פוליטיקה]] אנרכיסטית.

בשנת [[1904]] עזב מיזם את הקבוצה ועבר באופן זמני לקומונת אמנים ב[[אסקונה]] (Ascona) שב[[שוויץ]], שם עורבבו יחדיו [[צמחונות]], [[קומוניזם]] ו[[סוציאליזם]]. זה היה המקום בושם החל מיזם לכתוב [[מחזה|מחזות]]. הראשון שבהם, "''Die Hochstapler"'' ("די הוכשטאפלר", 'המתחזים'), הציב תאוריה פוליטית מודרנית חדשה בתוך צורות דרמטיות מסורתיות, מה שלימים הפך לסימן ההיכר של יצירותיו. בשנים אלו החל מיזם לערוך ולכתוב במספר [[כתב עת|כתבי עת]] אנרכיסטים. כתבים אלו הפכו את מיזם ליעד קבוע ל[[מעקב סמוי|מעקב משטרתי]] ומספר ו[[מעצר]]ים, היות שנחשב לאחד מהמסיתים האנרכיסטים המסוכנים ב[[גרמניה]]בגרמניה. העיתונות ניצלה את ההזדמנות כדי להציגו כנבל המואשם במזימות אנרכיסטיות ופשעים שונים.

בשנת [[1908]] עבר מיזם לדרומה לעיר [[מינכן]], שם הפך להיותהיה מעורב ב[[קברט]], וכתב שירים שהפכושהיו ליצירותיו המפורסמות ביותר.

בשנת [[1911]] ייסד מיזם את העיתון "''Kain"'' ('[[קין]]'), כפורום לאידאולוגיות קומוניסטיות ואנרכיסטיות. מיזם השתמש בו כדי לשים ללעג את המדינה הגרמנית ה[[התעללות|מנצלתהמנצלת לרעה]] את הסמכויות החריגות שהעניקה לעצמה ומתנגדת לביטול [[עונש מוות|עונש המוות]], [[צנזורה|מצנזרת]] את ה[[תיאטרון]], ומציגהמציגה פרשנות ל[[יחסים בינלאומיים]] מול המדינות השונות בעלי תפיסה נבואית., בנוסףובנוסף, במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]], השהתהמשהה פרסומים של עיתונים, שלרוב לאשאינם הסכימומסכימים עם הממשל.

בשנת [[1915]] נישא לקרזנתיהמיזם לקרֶסצֶנטיה אלפינגר (Kreszentia Elfinger), בתו של [[חקלאי]] מ[[בוואריה]].

במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] הפך מיזם ל[[לאומנות|לאומני]] מאוד ותמך ב[[מיליטריזם|מיליטניות]] של גרמניה במלחמה. תמיכתו הציבורית במלחמה נתפסה על ידי העיתונות, הנמצאת בשליטה ממשלתית, כאמצעי ל[[תעמולה,]], אולם אנרכיסטים אחרים שחשוחשו נבגדים.{{הבהרה|לא לגמרי ברור}}

עדואולם לקראת סוף שנת [[1914]], ויתר מיזם על תמיכתו במאמץ המלחמתי בעקבות לחץ מצד מכריו האנרכיסטים, וצייןוהודה כי יצטרךייאלץ לשאת את חטא הבגידה באידאלים שלו עד סוף ימי חייו.

בהמשך המלחמה הביע מיזם את התנגדותו לה באמצעות מעורבות מוגברת בפרויקטים בעלישל פעילות[[פעולה ישירה]], בהם [[שביתה|שביתות עובדים]], בדרך כלל תוך שיתוף פעולה עם דמויות מובילות ממפלגות השמאל. כשהשביתות הפכו מוצלחות ואלימות יותר, החלה ממשלת בוואריה החלה במעצרים המוניים של מסיתים נגד המלחמה. מיזם היה בין אלה שנעצרו ונכלאו בחודש [[אפריל]] [[1918]],; הוא נשאר במעצר עד ל[[נובמבר]] של אותה השנה, זמן קצר לפני תום המלחמה.

כאשרלאחר מיזםששוחרר שוחררמיזם ממעצר ב-[[3 בנובמבר]] [[1918]], הוא חזרשב למינכן. בתוך ימים, התפטר הקיסר [[וילהלם השני, קיסר גרמניה|וילהלם השני]], התפטר וכך גםוכמוהו המלך [[לודוויג השלישי]], שהיהששלט לו שלטון חציבאופן אוטונומי למחצה ב[[בוואריה]], ומינכן הייתהנקלעה בעיצומולעיצומו של מרד. במהלך המהפכה האדומה בבוואריה הכריז [[קורט אייזנר]] מהמפלגה הסוציאליסטית העצמאית הכריז על בוואריה כ[[הרפובליקה הסובייטית הבווארית|רפובליקה סוציאליסטית]] במהלך המהפכה האדומה בבוואריה. אייזנר, במחווה שנועדה להביא את האנרכיסטים לממשלה החדשה, הציע למיזם תפקיד במשרדו, אולם מיזם סירב והעדיף להילחם יחד עםלצד [[‏גוסטב לנדאואר]], [[ארנסט טולר]], [[ב. טראוון]] ואנרכיסטים נוספים במטרה ליצור מועצות עובדים ([[ברית המועצות|סובייטים]]) וקומונותו[[קומונה|קומונות]].

עם זאת, לאחר [[התנקשות|חיסולו]] של אייזנר בשנת [[1919]], הוכרזה [[הרפובליקה הסובייטית הבווארית]], הנשלטת על ידיבשליטת הסוציאליסט העצמאי והאנרכיסט גוסטב לנדאואר ואריך מיזם. הממשלה; הזאתממשלתם פעלה במשך שישה ימים, והודחה על ידי הקומוניסטים בראשות [[אויגן לויןלוינה|אויגן לֵוִינֵה]] (Eugen LevineLeviné). במהלך תקופה זו, הכריזה הרפובליקה הסובייטית הבווארית מלחמה על [[שוויץ]], בעקבות סירובה להלוות לממשלת הרפובליקה החדשה 60 מנועי [[קטר]]. כאשר ה[[פרייקור]] של [[רפובליקת ויימאר]], צבא הימין בפיקודו של [[גוסטב נוסקה]] (Gustav Noske), מחץ את המרד והשתלט על מינכן, נהרג גוסטב לנדאואר נהרג ומיזם נעצר ונידון לחמש עשרה שנות מאסר.

[[קובץ:Fanal.jpg|שמאל|ממוזער|200px|המהדורה הראשונה של כתב העת "'''Fanal"'' (בתרגום חופשי: 'לפיד'), 1926) ]]

[[קובץ:Gedenkstein Erich Muehsam Oranienburg.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[לוח זכרוןזיכרון]] לאריך מיזם ב[[מחנה הריכוז אורניינבורג]]]]

בזמן שהותו בכלא, הרבה מיזם לכתוב, הוא סיים את המחזה "''Judas''" ('יהודה,'; 1920), ומספר רב של שירים. בשנת [[1924]] הוא שוחרר מהכלא, כשהרפובליקה העניקה [[חנינה]] כללית ל[[אסיר פוליטי|אסירים פוליטיים]]. במהלךבמסגרת אותה החנינהחנינה שוחרר גם [[אדולף היטלר]], שישבשריצה שמונה חודשי מאסר, מתוך חמש שנים, על הובלת [[הפוטש במרתף הבירה]].

העיר מינכן אליהשאליה חזר מיזם, לאחר מעצרו, הייתה שונה מאוד מזו שעזב. האנשים היו אדישים, במידה רבה, בין השאר בשל קריסה כלכלית של גרמניה תחת לחץ הפיצויים עבורשנקבעו ב[[מלחמתהסכם העולם הראשונהורסאי]] וה[[אינפלציה]]. הואמיזם ניסה להפעיל מחדש את כתב העת "קין", אך כשל בשל מספר בעיות.

בשנת [[1926]] ייסד מיזאם כתב עת חדש: "''Fanal''" ('לפיד'), בושבו מתח [[ביקורת]] בגלוי על הקומוניסטים והגורמים ה[[שמרנות|שמרניים]] בימין בתוך רפובליקת ויימאר. בשנים אלו, נצבעו כתביו ונאומיו נצבעו בגוון מהפכני אלים, וניסיונותיו לארגן חזית מאוחדת המתנגדת לימין הקיצוני, עוררו שנאה עזה נגדו בקרב השמרנים וה[[לאומיות|לאומנים]] בתוך הרפובליקה.

מיזם התמקד בכתביו ב[[סאטירה]] על התופעה ההולכת והגדלה של ה[[נאציזם]], מה שהעלה את חמתם של היטלר ו[[יוזף גבלס]]. "בין יצירותיו: ''Die Affenschande''" (אבל'אבֶל הבושה,'; 1923), היה [[סיפור קצר]], ששם ללעג את [[תורת הגזע|תורות הגזע]] של [[המפלגה הנאצית]], בעוד שהשיר; "''Republikanische Nationalhymne''" ('המנון הרפובליקה,'; 1924), שיר תקףשתקף את [[מערכת המשפט]] הגרמנית על ענישה בלתי מידתית של אנשי שמאל בזמןבעת שבקושישהמשתתפים הענישוהימניים אתבהפיכה המשתתפיםבקושי הימניים בהפיכהנענשו.

בשנת [[1928]], הפיק [[ארווין פיסקטור]] את המחזה השלישי של מיזם, "''Staatsräson''" ('טובת המדינה'), בהתבסס על הרשעותיהןהרשעתם השנויותהשנויה במחלוקת וביצוע [[גזר דין מוות]] ל[[סאקו וונצטי|ניקולה סאקו וואנצטי ברתולומאו]], ש[[גזר דין מוות|נידונו למוות]] ב[[ארצות הברית]].

בשנת [[1930]] השלים מיזם את מחזהו האחרון "''Alle Wetter''" ('בכל מזג אוויר'), אשר ביקש מהפכה המונית כדרך היחידה למנוע מהימין כוח קיצוני. המחזה, מעולםשמעולם לא הופיעהועלה בפומבי, והואהתמקד ביקר באופן בלעדי אתבביקורת הנאצים, שהיו באותה עת במגמת עלייה מבחינה פוליטית בגרמניה.

מיזם נעצר באשמות לא ידועות בשעות הבוקר המוקדמות של ה-[[28 בפברואר]] [[1933]], שעות ספורות לאחר [[שריפת הרייכסטאג]] בברלין, נעצר מיזם נעצר באשמה לא ידועה. [[יוזף גבלס]], [[משרד הרייך לתעמולה ולהשכלת העם|שר התעמולה הנאצי]], כינה אותו כ"אחד החתרנים היהודים". נטען כי מיזם תכנן להימלט לשווייץ ביום שלמחרת. במשך שבעה עשר החודשים הבאים, היה מיזם היה כלוא במחנות הריכוז [[סוננבורגזוננבורג]] (Sonnenburg), [[ברנדנבורג]], ולבסוף, [[מחנה הריכוז אורניינבורג|אורניינבורג]].

הקומוניסט ההולנדי הצעיר [[מרינוס ואן דר לובה|מרינוס ואן דר לוּבֶּה]], נעצר והואשם בשריפהבשריפת הרייכסטאג, וקשריו עם ארגונים קומוניסטים הוביל להכרזתו של אדולף היטלר על מצב חירום, ולעודדועודדו את הנשיא [[פאול פון הינדנבורג]] לחתום על [[צו]] המבטל את מרבית [[זכויות האדם]] בהוראות החוקה של רפובליקת ויימאר ([[1919]]). היטלר ניצל את מצב החירום כדי להצדיק את מעצרם של מספר גדול של [[אינטלקטואל]]ים גרמנים שסומנו כקומוניסטים, סוציאליסטים ואנרכיסטים, זאת כנקמה על התקיפה וכאמצעי להשתקת ההתנגדות לדיכויל[[דיכוי]] והמאבק להרחבת חירויות האזרח.

פרסומים קומוניסטים, סוציאליסטים, ואנרכיסטים גינו את המעצרים של אנשי רוח אלה,; כמה מהם הובילו מאמץ בינלאומי בדרישה לשחרורו של מיזם, תוך תיאור ודיווח על ה[[עינויים]] שהוא עובר והמכות החוזרות והנשנות בידי [[סוהר]]ים וקצינים.

ב-[[2 בפברואר]] [[1934]], הועבר מיזם ל[[מחנה הריכוז אורניינבורג]]. כשהמכות והעינויים המשיכו, עד שלבסוף בלילה של ה-[[9 ביולי]], מיזם עונה ונרצח על ידי השומרים, וגופתו המוכה נמצאה תלויה בבית השימוש למחרת בבוקר.

דו"ח נאצי רשמי מה-[[11 ביולי]] [[1934]] ציין כי מיזם [[התאבדות|התאבד]] ו[[תלייה|תלה]] את עצמו כשהיה ב"מעצר מגן" ב אורניינבורגבאורניינבורג. עם זאת, הדובדו"ח מ[[פראג]] ב-[[20 ביולי]] [[1934]], שהתפרסם ב"[[ניו יורק טיימס]]", צייןצוין כי [[אלמנה|אלמנתו]] של מיזם, שהייתה הראשונה לראותושראתה אותו, לא הצליחה לזהותו בשל פניו הנפוחות ממכות. הוא שובץ במשימת ניקוי השירותים וגרמי המדרגות ופלוגותואנשי [[פלוגות הסער]] (אֶס-אַה) השתעשעו ביריקה בפניו. ה-[[8 ביולי]] היה היום האחרון שראתה אותו בחיים, ועל אף העינויים שעבר במשך עשרה חודשים, הוא היה עליז, ולכן ידעה כי הידיעה על התאבדותו, שלושה ימים לאחר מכן, אינה נכונה. עוד ציינה אלמנתו, כי כאשר טענה בפני ה[[משטרה]] כי רצחו אותו, הם משכו בכתפיהם וצחקו. הם סירבו לבצע [[נתיחה שלאחר המוות]], אולם על הגופה היו סימנים ברורים של [[חנק (רפואה)|חניקה]], ופציעה קשה בחלק האחורי של ראשו.

לאחר מותו, האשימו פרסומים שונים האשימו את [[תאודור אייקה]], לשעבר מפקד [[מחנה הריכוז דכאו|מחנה הריכוז בדכאו]], כרוצחו של מיזםברצח, בסיוע 2 קצינים מה[[אס אה]] שזוהו כארת'כאֶרַט וקונסטנטין ורנר. נטען כי הוא עונה והוכה עד שאיבד את הכרתו, ולאחר מכן ניתנה לו [[זריקה ]]שהרגה אותו, גופתו של מיזם נלקחה לשירותים בחלקו האחורי של הבניין, ונתלתה על ה[[קורה (מבנה)|קורה]] כדי ליצור את הרושם שהתאבד.

* '''לזר, לנדאואר, מיהזם: אנרכיסטים יהודים''' (עריכה כללית ותרגום מגרמנית: [[יעקב גורן]]; עריכה: [[חיים זליגמן]]; תרגום מצרפתית: [[מנשה ארבל]]), [[רמת אפעל]]: [[יד טבנקין]], 1997.