חורבת מנות – הבדלי גרסאות

חורבת מנות היא דוגמה נדירה למפעל ל[[ייצור סוכר בתקופה הצלבנית בארץ ישראל|מפעל סוכר צלבני]] צלבני שהשתמר על כל מרכיביו. בחורבה נותרו שרידי המתקנים של המפעל להפקת [[סוכר]]. קירות המבנים נשמרו עד גובה של שבעה מטרים. מפלס הקרקע הנוכחי גבוה ממפלסו המקורי בשלושה מטרים בערך, בשל מפולות וסחף שכיסו את המפלס המקורי, המסתירים בחובם חלקים נוספים של המפעל. בשנת [[2001]] ביצעה [[רשות העתיקות]], בניהולה של ה[[ארכאולוג]]ית עדנה שטרן, [[חפירת הצלה]] בחלקו המערבי של האתר. [[קק"ל]] גזמה שטח נרחב של הצמחייה שכיסתה את השרידים, וכיום ניתן להבחין באתר בשרידי [[אמת מים|אמה]] שהוליכה מים מנחל כזיב. המים שהובאו למפעל סובבו גלגל כנפות, שהפעיל [[רחיים|אבני רחיים]]; האבנים המסתובבות ריסקו את קני הסוכר והפכו אותם לעיסה. אחר כך, באולם ה[[זיקוק]] הגדול (35X8 מטרים) בעל התקרה ה[[קמרון (אדריכלות)|מקומרת]], בושל מיץ קנה הסוכר בתוך סירים גדולים. הפתחים באולם, שדרכם הזינו את האש בחומר בעירה, נמצאים בקיר הצפוני של האולם. בגמר הבישול שפכו את התבשיל ל[[כלי חרס]], שם התגבש הסוכר. בכלי החרס האלה ייצאו את הסוכר ל[[אירופה]]. באתר נותרו שרידי אולם נוסף מצפון וקמרון תת-קרקעי מדרום לאולם הזיקוק.