הבדלים בין גרסאות בדף "מהומות 1919 במצרים"

מ
אין תקציר עריכה
מ
מ
#:*'''הכיבוש הבריטי''' ב-1882 הגיע כגורם שסיפק הקלה זמנית לציבור, אך בעטיו דוכאו כל התנועות הפוליטיות. המדיניות הקולוניאלית הבריטית הייתה כשרונית, מנוסה וגמישה, שכללה ויתורים אבל גם דיכוי כדי לשמר את השליטה בידיה. דוגמה לכך, היא ההישענות של הממשל הבריטי על אנשי מינהל [[סוריה|סוריים]]<ref>הכוונה למהגרים מה[[לבאנט]], שנכלל כיום בתחום המדינות המודרניות של [[סוריה]], [[לבנון]], [[ישראל]] ו[[ירדן]]</ref> במצרים, שבאה כתוצאה מהניסיון הבריטי ב[[הודו]], שם מונו אנשי מנהל מהאריסטוקטיה המקומית, על מנת לשים מכשול בפני תנועות עממיות שהיוו איום לממשל הבריטי, אולם הניסיון נכשל. לכן שימשו במצרים [[הכנסייה הסורית אורתודוקסית|הסורים הנוצרים]] בתפקידים מינהליים, אוכלוסייה שמצאה את דרכה למצרים בשל דיכויים בסוריה על ידי העות'מאנים, וגם כתוצאה ממשבר המשי בסוריה כתוצאה מהצפת השוק המקומי במוצרי משי זולים יותר<ref>Mak, Lanver. '''The British in Egypt: Community, Crime and Crises 1882-1922'''. I.B.Tauris, 2012. ISBN 1848857098. עמודים 23-24</ref>.
#:*'''האוטוריטה הבריטית''' התבססה על האריסטוקרטיה המצרית והמינהל הסורי. האריסטוקרטיה המצרית הורכבה משני גורמים: בעלי הקרקעות המצריים שהתעשרו, וחברי המועצה שהוקמה בשנת 1883. בשל היות המנהל מורכב ממנהלנים סוריים, החלה להתפתח בקרב האינטליגנציה המצרית, שממנה שנשללו התפקידים הבכירים במינהל, התנגדות אנטי סורית ואנטי בריטית מלווה ברעיונות של לאומניות וליברליזם.
# '''פרוץ מלחמת העולם הראשונה''' - יום לאחר הכרזת המלחמה של בריטניה על [[הקיסרות הגרמנית|גרמניה]] ב-[[5 באוגוסט]] [[1914]] פרסמה הממשלה המצרית, תחת לחץ בריטי, הצהרה על התחייבותה של בריטניה להגן על מצרים מפני אויבים ובה נאסר על המצרים לכונן קשרים כלכליים ומסחריים עם המדינות האויבות לבריטניה. כן הוטל על המצרים להגיש כל עזרה אפשרית לבריטניה [2].
#:* '''משטר צבאי ''' - באותה עת, היו מרבית המשכילים המצרים מוטרדים יותר מענייני הכלכלה מאשר מההשלכות הפוליטיות של הצהרה זו. ההצהרה גרמה להרחבת הפער בין הממשלה המצרית ללאומנים. ב-[[2 בנובמבר]] [[1914]] הוכרז במצרים [[משטר צבאי]], לפיו נשאה בריטניה בנטל להגן על מצרים, בעוד המצרים התחייבו שלא לסייע לאויבי בריטניה במלחמה. בשלב זה לא הועלו פתרונות לבעיות פוליטיות שעלולות להיווצר, כתוצאה מהשפעת המשטר הצבאי על עתידה של מצרים. [2]
#:* '''בפני הבריטים עמדו שתי ברירות''' - האחת, לכלול את מצרים באימפריה הבריטית, השנייה לפנות את מצרים ולהכריז על עצמאותה. הוחלט על פתרון [[אד הוק]]: הכרזה על הפיכתה של מצרים לסולטנות והחלת הפרוטקטורט הבריטי עליה ב-[[14 בדצמבר]] [[1914]]. תנאי הפרוטקטורט השפילו את הלאומנים מצד אחד והיו מעורפלים ומפיחי תקווה באשר לעתידה של מצרים מצד שני. והתקווה באשר לעתידה של מצרים שניתנה כפיצוי על ההשפלות, לא תישכח במהרה.
# '''תלאות המלחמה''' - במהלך מלחמת העולם הראשונה הפכו הבריטים אגרסיביים יותר במאמציהם לשלוט על כל מצרים. בנוסף להכנסתם של פקידים אזרחיים רבים שניהלו את הבירוקרטיה, [3] עם עליית חשיבותה של מצרים כבסיס לפעולה במלחמה הועברו כוחות צבא רבים ששהו בערים הגדולות. המלחמה הובילה לעלייה באינפלציה וקשיים נוספים העיקו על האוכלוסייה המקומית<ref>Botman, עמוד 25</ref>{{הערה|שם=Hourani}}.
#:* '''הגיוס בכפייה''' - גדוד עבודה מצרי וגדודי גמלים לתעבורה נוסדו כדי להקים [[הרכבת בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה#'הרכבת הצבאית לארץ ישראל' (PMR) הבריטית|מערכת של רכבות בסיני]], לעזרת הבריטים במלחמה. האחראית על סיפוק העובדים הייתה ממשלת מצרים. הגיוס היה בתחילה על בסיס התנדבותי, אך בשל הדרישה הגוברת לכח אדם הוא הפך לגיוס בכפייה{{הערה|שם=Botman|Botman, עמוד 26}} . תוצאה משמעותית של נסיבות אלו היא שינוי בתפיסת עולמו של הפלאח המצרי. בקרב הפלאחים התפתחו כעס ומירמור על הגיוסים הכפויים למען מלך וצבא זרים, נגד הסולטאן העות'מאני שנתפס בעיניהם כח'ליף האסלאם. [4] כל אזור גיוס כונה "מרכז" ובו מספר "עמדות" שגייסו "מתנדבים". ישירות מעל ה"עמדה" היה "מאמור" ובראש צוות ה"מאמור" עמד "מדיר".2
#:* '''המחסור במזון''' - המלחמה הביאה עימה עלייה במחירי מוצרי המזון הבסיסיים,בשל שתי סיבות עיקריות: המרת השטחים שנועדו לעיבוד חיטה לשטחים לעיבוד כותנה, שהביאה למחסור במוצרי מזון בסיסיים והתגברות הביקוש מצד כוחות הצבא שחנו במצרים למוצרי מזון. המצרים חשו שהם עוברים מלחמה שלא קשורה ישירות אליהם והחלה מגמה של האשמת הבריטים במצב ובשל מצב המלחמה חלה אינפלציה ונגרם סבל לרוב האוכלוסייה{{הערה|שם=Hourani}}. כתוצאה מכך העמיקה העוינות בין הבריטים לבין המצרים כאשר כל צד ננעל בעמדה בלתי מתפשרת.3
#:* '''בעלי אינטרסים''' - מפיקי התועלת ממצב המלחמה שכנעו את המצרים להאמין שהבריטים אחראים לכל הסבל והשחיתות בעוד שבהכרזת הפרוטקטורט נמנעו הבריטים מלקחת אחריות על המינהל במצרים{{הערה|שם=Botman}}.
 
# '''עלייתו של סעד זע'לול''' - מנהיג מפלגת אל-ופד אלמצרי העתידה לקום, סעד זע'לול, היה בנו של ראש כפר אמיד, השתתף בהפגנות בצעירותו, הפך למשפטן לאחר סיום לימודיו והיה ידוע כבעל יכולת מינהלית והתנהגות ישרה. בשנת 1906 הוא נשא לאשה את בתו של ראש הממשלה הפרו-בריטי וכך נכנס אל חוגי השלטון. באותה שנה הוא נתמנה לשר חינוך ולאחר מכן לתפקיד שר המשפטים עד שנת 1913. הוא היה אהוד על הנציב קרומר, שכינה אותו "השליט העתידי של מצרים", לאחר מכן הפך למנהיג ה[[אופוזיציה]] לממשלה המצרית הפרו-בריטית והביע התנגדות להוספת כוח שלטוני ל[[ח'דיו]].
#:* '''המשלחת ("אל-ופד")''' - ב-[[13 בנובמבר]] [[1918]] הגיע סעד זע'לול אל בית הנציבות הבריטית בלוויית שלושה אישים מצרים נוספים כדי להביע את מחאתם על ההשפלות שמצרים סובלת בשל מעמד הפרוטקטורט. בשיחתו עם הנציב וינגייט, דיבר סעד זע'לול על רצון המשלחת בהנהגתו להגיע לועידת השלום בפריס ולדון שם בהענקת עצמאות למצרים. על אף שוינגייט נטה לתמוך בדרישה, סרבו הרשויות בבריטניה להכיר במשלחת כנציגת המצרים ולאפשר לה להגיע לפריס. אנשי אל-ופד הגיבו בפתיחת מסע תעמולה לשם השגת חתימות מבעלי ההשפעה מקרב בני מעמד הביניים והמעמד הגבוה במטרה להכשירם כנציגים הבלעדיים של העם המצרי. דע'לול צרף שני נציגים מקרב המפלגה הלאומית הוותיקה ונציגים מתוך הקהילה ה[[קופטים|קופטית]]{{הערה|שם=Hourani, עמוד 400|Hourani, עמוד 400}}. המצרים פרשו את הכרזת הבריטים על הפרוטקטורט כסידור זמני העתיד להשתנות לאחר המלחמה בהסכם בין מצרים ובריטניה{{הערה|שם=Botman}}.
# '''הלאומנות הטריטוריאלית''' - בתקופה שלאחר המלחמה עלתה הלאומנות הטריטוריאלית המצרית, אשר הושפעה משלושה גורמים: הגורם הראשון היה הרקע האידאולוגי של התנועה שהנהיגה את המהפכה, מפלגת אל-ופד. מייסדי אל-ופד דגלו בלאומנות טריטוריאלית על פי רעיונותיו של [[אחמד לוטפי א-סייד]]. הגורם השני העיקרי היה תוצאות מלחמת העולם הראשונה ותבוסת האימפריה העת'מאנית שגרמה למצרים בלית ברירה לפתח תפיסה לאומנית טריטוריאלית, השונה מרעיונות הלאום הפאן-ערבי והפאן אסלאמי שהופיעו בשטחי האימפריה העות'מאנית לפני מלחמת העולם הראשונה. 3. הגורם השלישי היה אימוץ התפיסות של שלטון העם והזכות להגדרה עצמית שנפוצו לאחר מלחמת העולם הראשונה. במסגרת זו השפיעו המהפכה ברוסיה בשנת 1917, בשל האופי המהפכני שיש ברעיונות הסוציאליזם שלה1, והצהרת [[14 הנקודות של וילסון]],7 שנטעה תקווה לעצמאות הלאומים השונים בעולם שלאחר המלחמה.
# '''הממשלה המצרית''' - השילוב של המשטר הצבאי ומעמד הפרוטקטורט נתן בידי השלטונות הצבאיים הבריטים את כל סמכויות החקיקה והביצוע במצרים, בעוד תפקיד ממשלת מצרים היה לאפשר לבריטים לשלוט ולעשות את המוטל עליהם במסגרת המאמץ המלחמתי. לאחר המלחמה, שימש כראש הממשלה רשדי פאשה, יריבו של סעד זע'לול. אולם בעוד מפלגת אל-ופד ובראשה סעד זע'לול צוברת כוח פוליטי ורוכשת לעצמה יותר תומכים, נחלשה ממשלת מצרים וירדה ממעמדה, עד להתפטרות ראש הממשלה{{הערה|שם=Hourani, עמוד 400}}.
 
==מפלגת אל-ופד==
לקראת סוף המלחמה הייתה מפלגת אל-ופד מזוהה עם התנועה הלאומית המתעוררת במצרים, כאשר בעקבות המלחמה החלו גילויים פוליטיים של חוסר שביעות רצון. התנועה הידועה מכולן הייתה קבוצת הצעירים '''נאדי אלמדארס אלעליא''' (מועדון בתי הספר התיכוניים) שהיוותה גרעין לפעילות פוליטית. מקבוצה זו הורכב חלק הארי של אל-ופד אלמצרי. 1 נוספו עליהם ה[[אפנדי]]ם - מעמד שהחל להתעניין בפוליטיקה ותחת השפעתו של סעד זע'לול ואל-ופד החלו לפעול בצורה מאורגנת יותר ובאמצעיים מודרניים יותר. שלושת הזרמים הלאומניים המסורתיים חברו יחדיו: ה'''אריסטוקרטיה''', שהביעה חוסר שביעות רצון משיתוף הפעולה עם בריטניה, ראתה באפנדים כלי שאפשר לנצל להרחבת זכויותיהם. '''הלאומנים המודרניים''' (מחזב אלאמה), פעלו לשינוי הדרגתי ב[[סטטוס קוו]] תוך השגת פשרות, דבר שלא היה אפשרי תחת הפרוטקטורט, ו'''הלאומנים הקיצוניים''' שראו בפרוטקטורט שעבוד של מצרים.1
 
ב-[[13 בנובמבר]] [[1918]] נוסדה ''המשלחת'' בידי אל-ופד אלמצרי ובראשה סעד זע'לול. הם דרשו מהנציב העליון וינגיט שתינתן להם רשות לצאת ל[[ועידת השלום בפריז (1919)|ועידת השלום בפאריס]] כדי לייצג את העם המצרי בדרישתו לעצמאות. הנציב העליון וינגיט המליץ לממשלתו שתינתן למצרים הרשות להשמיע את טענותיהם בלונדון, אך הקבינט לא אישר זאת, בתואנה ששום תועלת לא תצמח מזה. 1 סירוב הבריטים לדרישות הלאומנים המצרים גרם להפיכתם של ה[[מסגד]]ים באלאזהאר וסיידה זינב ב[[קהיר]] למקומות בהם נשמעו נאומי מהפכה חוצבי להבות.8
 
1.'''דרישות סעד זע'לול''' - נימוקי סעד זע'לול בדרישתו לעצמאות: ראשית, לכל אומות העולם יש את הזכות לחופש פוליטי. שנית, למצרים הייתה מעין עצמאות מאז ימי [[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי]], וכן מצבה הגיאוגרפי של מצרים, ההיסטוריה הקדומה שלה והשגשוג הנוכחי בה הם הסימנים המעידים על זכותה לעצמאות. סעד זע'לול וחברי אל-ופד רצו בממשלה [[חוקה|קונסטיטוציונית]] ובשמירת האינטרסים של הזרים במצרים. זע'לול הבטיח לשמור על ה[[קפיטולציות]] והסכים לפיקוח זר על החוב הציבורי של מצרים. הוא היה מוכן להכיר בנוכחות בריטית באזור תעלת סואץ ושמצרים תהיה תחת פיקוח והגנה של [[חבר הלאומים]].
ב-[[4 באפריל]] 1921 שב דע'לול למצרים, שם זכה לקבלת פנים חסרת תקדים שהצביעה על התמיכה המכרעת לה זכה בקרב המצרים. אלנבי, שהיה נחוש לשבור את כוחו הפוליטי של דע'לול וליצור קבוצה פרו-בריטית איתה תוכל בריטניה לדון בהענקת עצמאות בתנאים נוחים יותר. ב-[[23 בדצמבר]] הוגלה דע'לול בשנית ל[[סיישל]] דרך [[עדן]]. הגלייתו לוותה בהפגנות, התנגשויות אלימות עם המשטרה ושביתות סטודנטים ופקידי ממשל שהשפיעו על קהיר, [[אלכסנדריה]], [[פורט סעיד]] ו[[סואץ]], וכן על ערים קטנות יותר בפרובינציה.
 
לאחר כשלון המשא ומתן בין בריטניה לדע'לול הכריזה ב-[[28 בפברואר]] [[1922]] בריטניה חד-צדדית על ביטול הפרוטקטורט והענקת עצמאות למצרים. ארבעה נושאים "נותרו לשיקול דעתה של בריטניה" עד שהסכמים הנוגעים להם ייחתמו לאחר משא ומתן:
ב-[[28 בפברואר]] [[1922]] הכריזה בריטניה חד-צדדית על ביטול הפרוטקטורט והענקת עצמאות למצרים, ללא משא ומתן. בריטניה שמרה לעצמה את הזכות להבטיח את בטחון נתיבי התקשורת שלה במצרים ובכללם [[תעלת סואץ]], את הגנתה של מצרים מפני אויב חיצוני או השפעתו הישירה או העקיפה, את השמירה על האינטרסים הזרים במצרים ואת ההגנה על המיעוטים ועל [[סודן]]. הסולטן אחמד פואד הפך למלך [[פואד הראשון]] ובנו, [[פארוק הראשון|פארוק]], הוכרז כיורשו.
*בטחון נתיבי התקשורת של בריטניה במצרים ובכללם [[תעלת סואץ]]
*הגנתה של מצרים מפני אויב חיצוני והשפעתו הישירה או העקיפה
*שמירה על האינטרסים הזרים במצרים
*הגנה על המיעוטים
*שמירתה של [[סודן]] תחת שלטון בריטי
מצריים הוכרזה כ[[מלוכה חוקתית]], הסולטן אחמד פואד הפך למלך [[פואד הראשון]] ובנו, [[פארוק הראשון|פארוק]], נבחר כיורשו. ב-[[19 באפריל]] 1922 אושרה [[חוקה]] חדשה ובהמשך החודש הוכרז על [[בחירות]] ל[[פרלמנט]]. הבחירת שנערכו לבסוף ב-[[12 בינואר]] [[1924]] הסתיימו בניצחון מפלגת הופד בראשות סעד דע'לול אשר זכתה להקים את ממשלתה העצמאית הראשונה של מצרים.
בתחילה סרבה אל-ופד ובראשה סעד זע'לול לפתוח במשא ומתן כל עוד לא ניתנה הצהרה על הבטחת עצמאות מצרים. ועדת מילנר הגיע שוב למצרים ונועדה עם מנהיגים שאינם ממפלגת אל-ופד. בינתיים מונה כראש הממשלה המצרי עדלי יקן. מפלגת אל-ופד לא ראתה תוצאות מועילות לשיחות ועדלי יקן ראש הממשלה לא יכול היה לשאת תחת כתפיו את כל האחריות. השיחות החלו בסופו של דבר ב-7 ביוני 1920, לאחר שסעד דע'לול ומפלגתו שינו את גישתם. סעד זע'לול העיד בפני הוועדה כי אין הוא ומפלגתו מוכנים להסכים לכך שמעמדה של בריטניה יישמר במצרים ויהפוך למעמד חוקי, כי זה נוגד את העצמאות בתכליתה, וכל רצונו הוא לדון בקבלת עצמאות. ועדת מילנר התרשמה מדבריו העבירה את המלצותיה לממשל הבריטי וב-[[28 בפברואר]] [[1922]] הצהירה בריטניה חד-צדדית על מתן עצמאות למצרים ובכלל זה סיום מעמד הפרוטקטורט.
 
54,976

עריכות