מהומות 1919 במצרים – הבדלי גרסאות

#:*'''הכיבוש הבריטי''' ב-1882 הגיע כגורם שסיפק הקלה זמנית לציבור, אך בעטיו דוכאו כל התנועות הפוליטיות. המדיניות הקולוניאלית הבריטית הייתה כשרונית, מנוסה וגמישה, שכללה ויתורים אבל גם דיכוי כדי לשמר את השליטה בידיה. דוגמה לכך, היא ההישענות של הממשל הבריטי על אנשי מינהל [[סוריה|סוריים]]<ref>הכוונה למהגרים מה[[לבאנט]], שנכלל כיום בתחום המדינות המודרניות של [[סוריה]], [[לבנון]], [[ישראל]] ו[[ירדן]]</ref> במצרים, שבאה כתוצאה מהניסיון הבריטי ב[[הודו]], שם מונו אנשי מנהל מהאריסטוקטיה המקומית, על מנת לשים מכשול בפני תנועות עממיות שהיוו איום לממשל הבריטי, אולם הניסיון נכשל. לכן שימשו במצרים [[הכנסייה הסורית אורתודוקסית|הסורים הנוצרים]] בתפקידים מינהליים, אוכלוסייה שמצאה את דרכה למצרים בשל דיכויים בסוריה על ידי העות'מאנים, וגם כתוצאה ממשבר המשי בסוריה כתוצאה מהצפת השוק המקומי במוצרי משי זולים יותר<ref>Mak, Lanver. '''The British in Egypt: Community, Crime and Crises 1882-1922'''. I.B.Tauris, 2012. ISBN 1848857098. עמודים 23-24</ref>.

#:*'''האוטוריטה הבריטית''' התבססה על האריסטוקרטיה המצרית והמינהל הסורי. האריסטוקרטיה המצרית הורכבה משני גורמים: בעלי הקרקעות המצריים שהתעשרו, וחברי המועצה שהוקמה בשנת 1883. בשל היות המנהל מורכב ממנהלנים סוריים, החלה להתפתח בקרב האינטליגנציה המצרית, שממנה שנשללו התפקידים הבכירים במינהל, התנגדות אנטי סורית ואנטי בריטית מלווה ברעיונות של לאומניות וליברליזם.

#:* '''בפני הבריטים עמדו שתי ברירות''' - האחת, לכלול את מצרים באימפריה הבריטית, השנייה לפנות את מצרים ולהכריז על עצמאותה. הוחלט על פתרון [[אד הוק]]: הכרזה על הפיכתה של מצרים לסולטנות והחלת הפרוטקטורט הבריטי עליה ב-[[14 בדצמבר]] [[1914]]. תנאי הפרוטקטורט השפילו את הלאומנים מצד אחד והיו מעורפלים ומפיחי תקווה באשר לעתידה של מצרים מצד שני. והתקווה באשר לעתידה של מצרים שניתנה כפיצוי על ההשפלות, לא תישכח במהרה.

#:* '''בעלי אינטרסים''' - מפיקי התועלת ממצב המלחמה שכנעו את המצרים להאמין שהבריטים אחראים לכל הסבל והשחיתות בעוד שבהכרזת הפרוטקטורט נמנעו הבריטים מלקחת אחריות על המינהל במצרים{{הערה|שם=Botman}}.

 

# '''עלייתו של סעד זע'לול''' - מנהיג מפלגת אל-ופד אלמצרי העתידה לקום, סעד זע'לול, היה בנו של ראש כפר אמיד, השתתף בהפגנות בצעירותו, הפך למשפטן לאחר סיום לימודיו והיה ידוע כבעל יכולת מינהלית והתנהגות ישרה. בשנת 1906 הוא נשא לאשה את בתו של ראש הממשלה הפרו-בריטי וכך נכנס אל חוגי השלטון. באותה שנה הוא נתמנה לשר חינוך ולאחר מכן לתפקיד שר המשפטים עד שנת 1913. הוא היה אהוד על הנציב קרומר, שכינה אותו "השליט העתידי של מצרים", לאחר מכן הפך למנהיג ה[[אופוזיציה]] לממשלה המצרית הפרו-בריטית והביע התנגדות להוספת כוח שלטוני ל[[ח'דיו]].

#:* '''המשלחת ("אל-ופד")''' - ב-[[13 בנובמבר]] [[1918]] הגיע סעד זע'לול אל בית הנציבות הבריטית בלוויית שלושה אישים מצרים נוספים כדי להביע את מחאתם על ההשפלות שמצרים סובלת בשל מעמד הפרוטקטורט. בשיחתו עם הנציב וינגייט, דיבר סעד זע'לול על רצון המשלחת בהנהגתו להגיע לועידת השלום בפריס ולדון שם בהענקת עצמאות למצרים. על אף שוינגייט נטה לתמוך בדרישה, סרבו הרשויות בבריטניה להכיר במשלחת כנציגת המצרים ולאפשר לה להגיע לפריס. אנשי אל-ופד הגיבו בפתיחת מסע תעמולה לשם השגת חתימות מבעלי ההשפעה מקרב בני מעמד הביניים והמעמד הגבוה במטרה להכשירם כנציגים הבלעדיים של העם המצרי. דע'לול צרף שני נציגים מקרב המפלגה הלאומית הוותיקה ונציגים מתוך הקהילה ה[[קופטים|קופטית]]{{הערה|שם=Hourani, עמוד 400|Hourani, עמוד 400}}. המצרים פרשו את הכרזת הבריטים על הפרוטקטורט כסידור זמני העתיד להשתנות לאחר המלחמה בהסכם בין מצרים ובריטניה{{הערה|שם=Botman}}.

# '''הממשלה המצרית''' - השילוב של המשטר הצבאי ומעמד הפרוטקטורט נתן בידי השלטונות הצבאיים הבריטים את כל סמכויות החקיקה והביצוע במצרים, בעוד תפקיד ממשלת מצרים היה לאפשר לבריטים לשלוט ולעשות את המוטל עליהם במסגרת המאמץ המלחמתי. לאחר המלחמה, שימש כראש הממשלה רשדי פאשה, יריבו של סעד זע'לול. אולם בעוד מפלגת אל-ופד ובראשה סעד זע'לול צוברת כוח פוליטי ורוכשת לעצמה יותר תומכים, נחלשה ממשלת מצרים וירדה ממעמדה, עד להתפטרות ראש הממשלה{{הערה|שם=Hourani, עמוד 400}}.

 

==מפלגת אל-ופד==

 

 

1.'''דרישות סעד זע'לול''' - נימוקי סעד זע'לול בדרישתו לעצמאות: ראשית, לכל אומות העולם יש את הזכות לחופש פוליטי. שנית, למצרים הייתה מעין עצמאות מאז ימי [[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי]], וכן מצבה הגיאוגרפי של מצרים, ההיסטוריה הקדומה שלה והשגשוג הנוכחי בה הם הסימנים המעידים על זכותה לעצמאות. סעד זע'לול וחברי אל-ופד רצו בממשלה [[חוקה|קונסטיטוציונית]] ובשמירת האינטרסים של הזרים במצרים. זע'לול הבטיח לשמור על ה[[קפיטולציות]] והסכים לפיקוח זר על החוב הציבורי של מצרים. הוא היה מוכן להכיר בנוכחות בריטית באזור תעלת סואץ ושמצרים תהיה תחת פיקוח והגנה של [[חבר הלאומים]].

ב-[[4 באפריל]] 1921 שב דע'לול למצרים, שם זכה לקבלת פנים חסרת תקדים שהצביעה על התמיכה המכרעת לה זכה בקרב המצרים. אלנבי, שהיה נחוש לשבור את כוחו הפוליטי של דע'לול וליצור קבוצה פרו-בריטית איתה תוכל בריטניה לדון בהענקת עצמאות בתנאים נוחים יותר. ב-[[23 בדצמבר]] הוגלה דע'לול בשנית ל[[סיישל]] דרך [[עדן]]. הגלייתו לוותה בהפגנות, התנגשויות אלימות עם המשטרה ושביתות סטודנטים ופקידי ממשל שהשפיעו על קהיר, [[אלכסנדריה]], [[פורט סעיד]] ו[[סואץ]], וכן על ערים קטנות יותר בפרובינציה.

 

בתחילה סרבה אל-ופד ובראשה סעד זע'לול לפתוח במשא ומתן כל עוד לא ניתנה הצהרה על הבטחת עצמאות מצרים. ועדת מילנר הגיע שוב למצרים ונועדה עם מנהיגים שאינם ממפלגת אל-ופד. בינתיים מונה כראש הממשלה המצרי עדלי יקן. מפלגת אל-ופד לא ראתה תוצאות מועילות לשיחות ועדלי יקן ראש הממשלה לא יכול היה לשאת תחת כתפיו את כל האחריות. השיחות החלו בסופו של דבר ב-7 ביוני 1920, לאחר שסעד דע'לול ומפלגתו שינו את גישתם. סעד זע'לול העיד בפני הוועדה כי אין הוא ומפלגתו מוכנים להסכים לכך שמעמדה של בריטניה יישמר במצרים ויהפוך למעמד חוקי, כי זה נוגד את העצמאות בתכליתה, וכל רצונו הוא לדון בקבלת עצמאות. ועדת מילנר התרשמה מדבריו העבירה את המלצותיה לממשל הבריטי וב-[[28 בפברואר]] [[1922]] הצהירה בריטניה חד-צדדית על מתן עצמאות למצרים ובכלל זה סיום מעמד הפרוטקטורט.