יעקב פינקרפלד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 3:
 
==קורות חייו==
יעקב פינקרפלד נולד בעיר פשמישל שב[[גליציה]]. אדריכלבן ובןליואל אדריכלשגם כן עסק באדריכלות ולחדוה פרידה בת יעקב מינדרר שבעקבות צאצאיהם עלו גם כן ארצה. ב[[בית ספר תיכון|תיכון]] למד בבית הספר הריאלי בלבוב. חונך על ברכי התרבות ה[[פולין|פולנית]] אך כבר בימי נעוריו תמך ברעיון הציוני והצטרף לתנועת [[השומר הצעיר]]. עלה ל[[ישראל]] ב-[[1920]] עם הגל הראשון של העליית השומר הצעיר. עסק בתחילת דרכו בארץ ב[[ייבוש ביצות]] באזור [[זכרון יעקב]]. לאחר שחלה בעקבות פעילות זו, חזר ל[[וינה]] לצורך הבראה ולימודי אדריכלות. חזר לארץ ב-[[1925]]. תקופה קצרה עבד במחלקה לעבודות ציבוריות של [[המנדט הבריטי]] והחל מ-[[1930]] נעשה אדריכל עצמאי ועסק בעיקר בבניית מבני ציבור (ב[[קיבוץ|קיבוצים]] בדרך כלל). לדוגמה, ראה [[בית חנה]] בשד' בן-גוריון ב[[תל אביב]]. במקביל לעיסוקו בהקמת מבני ציבור, עסק גם בפעילות מחקרית (ראה להלן).
 
ביום ג' [[חול המועד]] [[סוכות]], [[י"ח בתשרי]] [[תשי"ז]] ([[23 בספטמבר]] [[1956]]) הירצה פינקרפלד במסגרת הכינוס הארצי ה-12 של [[החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה]] ב[[ירושלים]] על בתי כנסת בעיר. בהמשך אותו יום נערך באתר החפירות הסמוך לקיבוץ [[רמת רחל]] סיור מטעם הכינוס ובמהלך הסיור ירו חיילי [[הליגיון הירדני]] אש [[מקלע]]ים ו[[נשק קל]] על משתתפי הסיור. מהאש נהרגו 5 (אחד מהם נפטר כעבור מספר שנים כתוצאה מפציעתו) אנשים ורבים נפצעו<ref>[[עודד ליפשיץ]], "סמל הכינוס מגואל בדם", '''[[עת־מול]]''', 187 ([[2006]]), עמ' 26-28.</ref>, בין ההרוגים היה פינקרפלד שנפגע מהירי ונפטר בדרכו לבית החולים.