ג'ואקינו רוסיני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הפעיל הגנה על ג'ואקינו רוסיני: גוגל דודל ([edit=autoconfirmed] (פוקעת 07:48, 1 במרץ 2012 (UTC)) [move=autoconfirmed] (פוקעת 07:48, 1 במרץ 2012 (UTC)))
מ הגהה
שורה 4:
[[29 בפברואר]] [[1792]], [[פזארו]] - [[13 בנובמבר]] [[1868]], [[פאסי]], ב[[צרפת]]) היה [[מלחין]] [[איטליה|איטלקי]].
 
רוסיני נולד להורים מוזיקליים (- אביו היה נגן [[קרן יער|קרן]] ואמו הייתה [[זמר|זמרת]]), ונטבל ביום הולדתו בשם Giovacchino, אך נודע בשמו המקוצר Gioacchino. כילד למד לנגן ב[[כינור]] וב[[צ'מבלו]], ונתברך בנוסף בקול נעים לאוזן. אימו דחתה בתוקף את הצעתו של אחיה, ל[[סירוס|סרס]] את הבן המוכשר על מנת לשמר את קול ה[[קולות (מוזיקה)#סופרן|סופרן]] שלו, ורוסיני היה כמובן אסיר תודה לה על כך. בגיל 14 עבר ל[[קונסרבטוריון]] של [[בולוניה]] ושם למד [[הלחנה]] וגם נגינה ב[[צ'לו]] וב[[פסנתר]]. ארבע שנים מאוחר יותר השלים את חוק לימודיו כשבאמתחתו כבר [[אופרה]] אחת ומספר [[יצירה (מוזיקה)|יצירות]] מוזיקליות נוספות.
 
בשנים שלאחר מכן כתב רוסיני אופרות רבות, אשר לא נתפרסמו במיוחד. האופרה ''Tankred'', אותה הלחין בשנת 1813 הייתה להצלחתו הראשונה. הוא המשיך בהלחנת אופרות לבתי אופרה [[איטליה|איטלקיים]], ובשנת 1815 מונה למנהלם של שני בתי האופרה של [[נפולי]]. חוזה ההעסקה שלו חייב לכתוב אופרה אחת מדי שנה לכל אחד מבתי האופרה, אך לא מנע ממנו לעבוד עבור ערים אחרות.
שורה 12:
ב-[[1829]] הלחין רוסיני את "[[וילהלם טל (אופרה)|וילהלם טל]]", האופרה האחרונה שכתב. בסך הכול הותיר אחריו במהלך שני עשורים, 39 אופרות שונות. בפרק זמן זה קנה לעצמו שם של אומן ה[[אופרה בופה]] (האופרה הקומית), אף שכתב גם אופרות רציניות. בשנת [[1830]] איבד את משרותיו הרשמיות, לאחר שמלך צרפת נאלץ לוותר על כיסאו בעקבות [[מהפכת יולי]]. באמצעות פנייה לרשויות, הצליח רוסיני להבטיח לעצמו קצבה לכל החיים.
רוסיני היה ידוע כנהנתן ואוהב חיים, וחלק מפרסומו קשור לפן הגסטרונומי : מנות אוכל משובחות מ[[המטבח הצרפתי]] נקראות על שמו. המפורסמת שבהן היא '''[[טורנדו רוסיני]]''' (Tournedos Rossini): אומצת [[פילה]] בקר צלויה עם פרוסת [[כבד אווז]], בתוספת [[כמהין (פטרייה)|פטריות כמהין]] או בתוספת רוטב ציר בקר. לפי המסופר רוסיני עצמו המציא את המנה הזו.
 
בשנים 1836 עד [[1848]] פעל רוסיני בבולוניה כמנהל בית הספר למוזיקה. הוא המשיך להלחין, אך הקדיש עצמו עתה למוזיקה הדתית והקאמרית. בשנים אלו גם נשא את אשתו השנייה, הצרפתייה אולימפ פליסייה, לה היה נשוי עד מותו. בשל חוסר שקט פוליטי בבולוניה, נמלט ב-1848 ל[[פירנצה]]. ב-1855 שב לפריז, ובה בילה את שארית חייו.