האנתולוגיה היוונית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
חלוקה לפסקאות. המשך יבוא.
שורה 10:
לאנתולוגיה היוונית נודעה השפעה רבה על סופרים ומשוררים, ומחקרים רבים נכתבו עליה. בעיקר במאה ה-20, שבה החלו להופיע תרגומים חדשים של הגרסה הלא-מצונזרת, האנתולוגיה הפכה פופולרית יותר ומשוררים רבים כתבו בהשפעתה או תוך התייחסות אליה.
 
==בתקופה הקלאסית==
==היסטוריה==
שירים שנכתבו להזדמנויות ספציפיות היו נפוצים ביוון כבר בימי קדם - לעתים קרובות לא ככלי לביטוי אישי, אלא כזיכרון לאישיות דגולה שמתה או כדי להנציח אירועים חשובים. השירים הללו הופיעו לעתים קרובות על מצבות זיכרון, אנדרטאות ופסלוני מנחה לאלים. שירים אלו כונו "אפיגרמה" (ברבים: אפיגרמטה; בעברית [[מכתם]]), כלומר: כתובת (מן הקידומת היוונית אפי-, "על", והפועל "גראפיין", לכתוב), וספציפית כתובת שנועדה להיחרט על מצבה או אנדרטה ([[אפיטף]]).
 
שורה 20:
[[קובץ:Anthologia Planudea page 2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דף מן האנתולוגיה במהדורת לסקריס, פירנצה 1494.]]
לא ידועות לנו אסופות חדשות עד זמנו של [[יוסטיניאנוס]], תקופה שבה כתיבת מכתמים, במיוחד בענייני אהבים, חזרה לתפוס מקום חשוב בזכות עבודתו של ההיסטוריון והמשורר [[אגתיאס איש מירינה]], איש החצר [[פאולוס סילנטאריוס]] ובני חוגם. יצירותיהם, שהפגינו חדשנות ויצירתיות, כמו גם מנייריזם, נאספו בידיו של אגתיאס לאנתולוגיה חדשה, שנקראה "החוג" או "המעגל" (Κυκλος, "קיקלוֹס"). היה זה האוסף הראשון שחולק לספרים וסודר על פי נושאי השירים.
==ימי הביניים והרנסאנס==
 
אוספיםהאוספים אלושתוארו לעיל, כמו גם אוספים אחרים שנערכו ב[[ימי הביניים]], אבדו עם השנים; אנו מכירים אותם - או חלקים מתוכם - בזכות עבודתו של אחד קונסטנטינוס קפאלאס (Κεφαλᾶς), שאיננו יודעים עליו דבר מלבד שמו, המופיע בכתב-היד היחיד שנותר מעבודתו. כפי הנראה, הוא חי בעת התחייה הזמנית בתחום הספרות שהתחוללה תחת שלטונו של [[קונסטנטינוס השביעי]], בתחילת המאה העשירית. קפאלאס כינס לראשונה את כל האוספים הללו לקורפוס יחיד, מחולק לחמישה-עשר ספרים ומסודר לפי נושאים.
 
דומה כי קפאלאס לא כתב בעצמו, כי אם רק צירף קטעים נבחרים מאנתולוגיות קיימות, בתוספת קטעים מתוך [[לוקיליוס]], [[פלאדאס]] וכותבי מכתמים נוספים, שיצירותיהם ראו אור בנפרד. סדר השירים מבוסס על עקרון מיון הקרוב מאוד לזה שנקט אגתיאס בזמנו. שיקולי הבחירה שלו אינם ידועים, אבל לרוב הקטעים הוא המקור היחיד, ובלעדיו כפי הנראה לא היו מגיעים אלינו.
שורה 27:
כדי להבין עד כמה אנו חבים לו תודה, מספיק להשוות בין האנתולוגיה שלו לבין זו של העורך הבא, הנזיר מקסימוס פְּלָאנוּדֶס (Μάξιμος Πλανούδης, 1320), אשר לא רק עיוות את האנתולוגיה של קפאלאס לבלי הכר בגלל ההשמטות הרבות, אלא עוד כיער אותה בתוספות מפרי עטו. בכל זאת, יש להכיר לו תודה על כך ששימר את המכתמים על יצירות אמנות, אשר נשמטו כפי הנראה שלא בכוונה מן העותק היחיד של קפאלאס שהגיע לידינו.
 
האנתולוגיה בגרסתו של פלאנודס, בשבעה כרכים, היתה הגרסה המוכרת היחידה של האנתולוגיה בתקופת ה[[רנסאנס]], שהקימה לתחייה את העניין בספרות הקלאסית. היא ראתה אור לראשונה ב[[פירנצה]] ב-[[1494]] בעריכת המלומד היווני [[יאנוס לסקריס]].

==בעת החדשה==
במשך מאות שנים היתה זוהמהדורה של לסקריס הגרסה הזמינה היחידה: "האנתולוגיה הפלטינית", העותק היחיד שנותר מן האנתולוגיה כפי שהתקין אותה קפאלאס, התגלתה בספרייה הפלטינית ב[[היידלברג]] רק ב-[[1606]] על ידי סלמאסיוס,<ref>[[מנוסקריפט|כתב-היד]] עצמו נדד ממקום למקום עם השנים. ב-[[1623]], לאחד שנבזז עם שאר אוצרות העיר בזמן [[מלחמת שלושים השנה]], הוא נשלח עם שאר תכולת הספרייה הפלטינית ל[[רומא]], כמתנה מ[[מקסימיליאן הראשון, נסיך-בוחר של בוואריה]], אל האפיפיור [[גרגוריוס החמישה-עשר]], שחילק אותה לשני חלקים. משם היא נלקחה ל[[פריז]] ב-[[1797]]. ב-[[1816]] היא חזרה להיידלברג, אבל החלק השני, הקטן יותר, נותר בפריז ומוצג כיום בהיידלברג רק בעותק מצולם.</ref> אך לא ראתה אור בדפוס עד [[1776]], השנה שבה נכללה באוסף האנתולוגיות שערך הצרפתי ברונק (Brunck).
[[קובץ:Anthologia Palatina p101.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דף מכתב היד של קפאלאס, העותק היחיד שהגיע לידינו, בספרייה הפלטינית בהיידלברג.]]
הוצאה מדעית וביקורתית ראשונה יצאה לראונהלראשונה לאור בין השנים [[1794]] ו-[[1814]] בעריכת פרידריך יאקובס, בשלושה-עשר כרכים, ולאחר מכן בהדורה נוחה יותר הכוללת שלושה כרכים בלבד. הוצאה מפורטת יותר היא זו של דיבנר (Dübner), בין [[1864]] ל-[[1872]], הכוללת את האנתולוגיה הפלטינית, את המכתמים מן האנתולוגיה של פלאנודס שאינם כלולים באנתולוגיה הפלטינית, נספח ובו קטעים ממקורות אחרים וכן הערות רבות ממקורות שונים, תרגומים מילוליים ל[[לטינית]] מאת מחברים שונים ותרגום שקול ללטינית מאת ההולנדי [[גרוטיוס]]. מהדורה מצוינת של האנתולוגיה בגרסת פלאנודס (ראו תמונה) היא זו של ון בוס וון לנפ (1795 - 1822).
==הערות שוליים==
<references />