אנדרה מארטי – הבדלי גרסאות

'''אנדרה מארטי''' (ב[[צרפתית]]: André Marty, {{כ}}[[6 בנובמבר]] [[1886]] - [[23 בנובמבר]] [[1956]]) היה מנהיג של [[המפלגה הקומוניסטית הצרפתית]] במשך כשלושים שנה.

 

==ביוגרפיה==

ב-19 באפריל [[1919]] פרץ מרד באוניית המערכה "ז'אן באר" ובאונייה האחות "פראנס" (France). ברקע המרד עמדה אהדת הצוותים ל[[בולשביקים]], אך סיבות ישירות יותר היו שחרורם המתעכב, כחצי שנה לאחר תום [[מלחמת העולם הראשונה]] ומזון בלתי מספק. המרד שכך מששלטונות צרפת נענו לעיקר הדרישות והחזירו את האוניות לצרפת, אולם מנהיגי המורדים הועמדו למשפט. מארטי, שחלקו במרד לא ברור, נידון לעשרים שנות [[מאסר]] עם [[עבודת פרך]]. ב-1922 שוחררו המורדים הנידונים. כאות הזדהות מצד [[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות]], הוא נבחר באופן סמלי לחבר ב[[סובייט]] של [[מוסקבה]] על ידי פועלי מפעל "דינאמו" המקומי.

 

 

כשפרצה, בשנת 1936, [[מלחמת האזרחים בספרד]] נשלח מארטי לייצג באותה ארץ את הקומינטרן. באוקטובר הוא מונה לקומיסר הראשי של הבריגדות הבינלאומיות. מארטי פעל בתפקידו זה מ[[אלבסטה]], שם היה ממוקם מטה הבריגדות ובסיס האימונים הראשי שלהן. הוא זכה שגדוד מן הבריגדה ה-XII יקרא על שמו, ולהבדיל, זכה לכינוי "הקצב של אלבסטה", שכן הוא היה ידוע במשמעת הנוקשה שהנהיג ובנטייתו "לראות" בוגדים בכל אשר פנה. מארטי פסק עונשי מוות חדשות לבקרים, שקורבנותיהם מנו מאות מתנדבים, ואלה היוו אחוז משמעותי ממספר המתנדבים בכללו, שהיה כ-35,000, וממספר ההרוגים מביניהם, שהיה כמה אלפים.

אחרי תום מלחמת האזרחים בספרד, מארטי עשה דרכו ל[[ברית המועצות]] והקדיש עצמו לעבודתו בקומינטרן. בין מאי לאוקטובר 1943 הוא נשלח ל[[אלג'יר]] כנציג המפלגה הקומוניסטית הצרפתית בכוחות [[צרפת החופשית]]. עם שחרור פריז באוגוסט 1944 חזר מארטי לצרפת, וניסה לנצל את אי הסדר שעד להתבססות השלטון להפיכה. תוכניתו לא זכתה לתמיכת מנהיגי המפלגה, כמו גם של החברים מן השורה, ואפילו [[סטלין]] הטיל עליה [[וטו]].

 

 

==לקריאה נוספת==