סטריאו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
כנ"ל (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
כנ"ל (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 8:
בראשית ימי ההקלטות (בתחילת [[המאה ה-20]]) בוצעו כל ההקלטות במונו; ב-[[1957]] פותחה הקלטת הסטריאו ומאז זהו הסטנדרט. במרוצת הזמן פותחו אפשרויות הקלטה במספר רב יותר של ערוצים (קוודרו, למשל, בו קיימים ארבעה ערוצים), אך הקלטת סטריאו נותרה הנפוצה ביותר.
 
הקלטת סטריאו מותאמת למערכת ה[[שמיעה]] האנושית, המורכבת משתי [[אוזן|אוזניים]]. הקלטת סטריאו הופכת את ה[[מוזיקה]] למלאה ועשירה, וניתן ליצור באמצעותה אפקטים קוליים מעניינים. בשירים רבים, בוקע צליל ה[[תופים]] מרמקול אחד וצליל ה[[גיטרה|גיטרות]], למשל, מהרמקול השני; לעתים, בקטעים בהם שני קולות שירה (שני [[זמר|זמרים]], או זמר אחד שקולו נשמע "כפול") יבקע הקול האחד מהרמקול האחד, והקול השני מהרמקול השני. שני אפקטים אלו מפתיעים את השומע ומרתקים אותו אל היצירה, וכן יוצרים לעתים אפקט של "דיאלוג" (בין שני זמרים או בין שני [[כלי נגינה]]). למרות הנאמר, חיבור של שני ערוצי מונו שונים לא יוצריםיוצר צליל סטריאופוני. רק צליל שהוקלט בסטריאו יוכל להשמע כך.
 
בימינו עוברים בהדרגה ממערכות שני רמקולים לרב ערוצים המקיפים אותך ונותנים אפקט הנקרא [[סראונד]] כמו סט רמקולים של [[5.1]] עד [[7.1]]. התמיכה קימת בנגני DVD, במשחקים ובמערכות [[קולנוע ביתי]]. אפילו נוצרו אוזניות רבות רמקולים (3-4 רמקולים בכל אוזניה) כאשר מבחינת עיבוד זוג רמקולים קדמי אחד מדמה את הרמקול המרכזי (ה-1 ב-5.1). אגב יש טכניקה המאפשרת קדוד רב ערוצי לתוך מערכת סטריאו אבל הגישה העדיפה היא קידוד דיגיטאלי על פני מחבר [[SPDIF]] או [[USB]] או [[שן כחולה]] או העברה אנלוגית רב ערוצי (6 לרוב).