הניו יורקר – הבדלי גרסאות

המאמרים העיקריים והעיוניים (שעל פי רוב מאכלסים את חלק הארי של תוכן כתב העת) ידועים ככוללים מערך אנין של נושאים. בין היתר נכללו בשנים האחרונות נושאים כמו ה[[אוונגליזם|אוונגליסט]] המוזר קרפלי דולר, [[תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח]], וכתבת פרופיל על [[אברהם בורג]].

 

 

יורשו של רוס היה ויליאם שון ([[1951]]-[[1987]]) ואחריו רוברט גוטליב ([[1987]]-[[1992]]) וטינה בראון ([[1992]]-[[1998]]). תקופת כהונתה של בראון כעורכת, כמעט שש שנים, הייתה שנויה במחלוקת בשל דרכה המנוגדת לזו של קודמיה והשינויים שהיא חוללה בכתב העת, לאחר חצי מאה של שמירה על מראה והדגשים קבועים למדי. היא כללה את השימוש בהדפסת [[צבע]] (שנים אחדות לפני שה[[ניו יורק טיימס]] אימץ בדפיו צבע) וב[[צילום]], ובאופן כללי נטתה לעיצוב מודרני יותר. היא הרחיבה את סקירתם של אירועים עכשוויים ונושאים בוערים כמו ידוענים ואילי הון, והשימה פיסות מידע קטנות לכל אורך "מה מתרחש בעיר", בכללם טור על מנהטן. מכתבים חדשים לדף העורך, והוסיפה שורות מאת העורכים לחלקי "שיחת העיר", להם היה אפקט של הפיכת המגזין לאישי יותר, וביחד עם שינויים אחרים, פעלו על מנת לכרסם במוניטין של העיתון כמעודן ואנין טעם יתר על המידה. המגזין נרכש על ידי פרסומי אדבנס ב-[[1985]], חברת התקשורת שבבעלות ס.י. ניוהאוס, והעורך הנוכחי של הניו יורקר מאז [[1998]] הוא דייוויד רמניק.